“ברוך הגבר אשר יבטח בה’ … והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו” [ירמיהו , י”ז , 7-8]. בהפטרת “בחקתי” נמשל הבוטח בה’ לעץ שתול על פלגי מים. מקורותינו מרבים להמשיל את עם ישראל לעץ ולפירותיו. העץ מהווה סמל רב משמעות, המופיע כמוטיב חוזר בנבואה ובמקורות חז”ל. משורר ספר תהילים פותח את שירתו ב “אשרי האיש … והיה כעץ שתול על פלגי מים” [פרק א’ 1,3].
בשיר השירים נאמר:”זאת קומתך דמתה לתמר” , המתפרש במסכת סוכה “מה תמר זה אין לו אלא לב אחד – צאף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים”. בירמיהו י”א 16 נמשלו ישראל ל”זית רענן יפה פרי תאר קרא ה’ שמך”. במסכת מנחות נאמר “מה זית אין עליו נושריםן, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא”.
הנביא הושע , בפרק ט’ 10 -“כענבים במדבר, מצאתי ישראל”. מגיב מדרש תנחומא “מה הענבים יש בהם מאכל ומשתה , כך ישראל, יש בהן בני תורה , ויש בהן בני מעשים טובים”. בשיר השירים “כפלח הרימון רקתך”. במסכת עירובין “אל תיקרי רקתך אלא ריקתיך, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצוות כרימון”. [פרשה ארץ ישראלית, אמיתי מירי].
