בדיון דרמטי שנערך בבית הדין הרבני בנתניה, הצליח עו"ד רן רייכמן לפסול שימוש במסרונים אותם השיג גבר נשוי, ואשר הוכיחו לטענתו את בגידתה של אשתו.

לדברי עו"ד רייכמן, המייצג את האישה, החיה בגפה מאז שנפרדו בני הזוג, הגבר נכנס לדירתה, וזאת בניגוד לרצונה. לדברי עו"ד רייכמן, הגבר הניס את האישה מהדירה, חיטט בחפציה, ומצא מכשיר סלולרי שרכשה כחצי שנה לאחר פרידתם.
הבעל הגיש לבית הדין הרבני תצלומים של מסרונים מהמכשיר שהגיע לידיו, ובו נערכו לדבריו התכתבויות רומנטיות בין האישה לגבר זר, שגלשו ל"תיאורים מיניים בוטים" דברי הבעל. פרקליט הגבר דרש לחייב את האישה בגט, מפני שזנתה תחת בעלה.

הבעל ניסה להעביר את התצלומים לידי הדיינים, אך עו"ד רן רייכמן טען כי מדובר בראיות שהושגו תוך עבירה על החוק ופגיעה בצנעת הפרט, ועל כן דרש לפסול אותן. הדיינים יצאו להפסקה ארוכה, שבסופה פסקו כי הראיות מהמכשיר אכן הושגו בצורה לא חוקית, ועל כן ייפסלו.

דייני בית הדין הרבני בנתניה קיבלו את טענות האישה, על כך שהבעל עבר על החוק פעמיים: פעם אחת כשחיפש ברשות האישה ובחפציה, ופעם שנייה כשקרא את המסרונים הפרטיים שלה.

הדיינים ציינו, כי בעל החושש שאשתו בוגדת בו רשאי לברר זאת, שהרי אם הדבר נכון, הצדדים לא יוכלו להישאר נשואים, אולם גם במקרה כזה, הפגיעה, אם קיימת, בחוק הגנת הפרטיות ובכבוד האדם וחירותו צריכה להיעשות בתום לב. "במקרה שלפנינו הבעל נכנס לדירת האישה בעל כורחה, גרם לה להימלט ממנה, השחית את בגדיה, גנב את המכשיר הסלולרי שלה וחיטט במסרונים שהיו בו", פסקו הדיינים, "מעשים אלה מעידים, כי הדברים נעשו בחוסר תום לב ומתוך מטרה להציק, לחפש, ואולי למצוא ראיות שיזדמנו לו".

ביה"ד: "לא ניתן לקבוע כי אכן האישה שלחה את המסרונים"

עו"ד רייכמן מציין שאמנם על פי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, קיימים מקרים שבהם מותר לבית המשפט להשתמש בראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיותו של אדם, אך מדובר במקרים שבהם הראיות קריטיות לדיון בתיק. "אם יוכל בית הדין לתת החלטה בתביעת הבעל גם בלי שיוצגו המסרונים בפני בית הדין, אין מקום להתיר הצגת חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות", טען רייכמן.
הדיינים קיבלו עמדה זו, וטענו שאולי היה מקום להתיר את הצגת המסרונים, אך יש לדון תחילה מהם הדברים הכתובים בהם, והאם יש בהם הודאה ממשית של האישה ברומן. "כל מסרון שיש בו פחות מכך, אין בו ממש", טענו הדיינים. "אין אנו יכולים לסמוך על הכתוב, שהרי מדובר בכתב אלקטרוני, וברור שאי אפשר לזהות מי כתב את הדברים. גם אם יאמר הבעל שאנו יכולים לדעת מאיזה טלפון נשלחו המסרונים, ולקבוע שבעל המכשיר הוא השולח, אין בדברים אלה כדי להורות שבעל המכשיר הוא אכן זה ששלח את המסרונים".

ביה"ד: "הטכנולוגיה מאפשרת שליחת מסרונים תוך התחזות ומצד שווא"

עו"ד רייכמן טען בדיון, שמכיוון שהמכשיר הסלולרי של האישה נמצא מאז המאורע ברשות הגבר, הרי שהיה ביכולתו לכתוב מסרונים בשמה כאוות נפשו. וגם אם לא עשה זאת, הרי שהמכשיר הסלולרי אינו נמצא 24 שעות ביממה בידיו של בעליו, ובמקרים רבים אין מניעה מאדם זר לכתוב מסרונים במכשיר שאינו שלו. הדיינים הסכימו עם דבריו וקבעו ש"עם התפתחות הטכנולוגיה, יש כיום אפשרויות של שליחת מסרונים למכשיר סלולרי תוך התחזות והצגת מצג שווא, בין אם באופן חוקי ובין אם בניגוד לחוק".
לאור כל האמור, קבעו הדיינים כי אין מקום להסתמך על הדברים שנכתבו במסרונים ככאלה שאכן נכתבו על ידי בעלי המכשיר הסלולרי, ולכן אין להסתמך עליהם כראייה, ודחו בית את בקשת הגבר, להציג את המסרונים בדיון.