אז ממה הם כל כך מרוצים שם? השבוע חזרתי לאחר תקופה של היעדרות מאונס (שהייה של כמה חודשים בחו”ל לצרכי עבודה) לצפות בישיבות מועצת העיר שלי, הוד השרון. הפעם מדובר במועצת העיר החדשה, זו שהושבעה לא מכבר, גדולה יותר, צעירה יותר, מגוונת יותר מהקודמת. האם טובה יותר? ימים יגידו
הייתה ישיבה קצרה מאוד. ישיבה שלא מן המניין שכונסה בבהילות על מנת לאשר מינויו של יגאל שמעון הוותיק, מי שהוצב כמספר שלש ברשימתו של ראש העירייה, כסגנו בשכר וממלא מקומו. זאת לא הייתה ישיבה פורה במיוחד. גם לא נועדה להיות. לכאורה, עניין פרוצדוראלי טכני ומשמים, שקשור באשרור מהלכים שכבר בוצעו.
ובכל זאת, אני, שהייתי מעורב במערכת הבחירות האחרונה בעיקר מרחוק, ולא הייתי עד באופן בלתי אמצעי לסערות שפקדו את העיר בין שני סיבובי הבחירות, הרגשתי מאוד לא בנוח.
התחושה המטרידה הזאת ליוותה אותי כמה שעות לאחר שננעלה הישיבה, ולמעשה עדיין מלווה אותי. אבל יותר מן התחושה הזאת, הייתי מוטרד מכך שהתקשיתי להבין מה כל כך הפריע לי בישיבה הזאת, שבסך הכול, למרות המתח שליווה את כינוסה, התנהלה באווירה טובה ועל מי מנוחות. רוב הנוכחים התחרו ביניהם מי ייתן יותר מחמאות למהלכים שעומדים להיות מאושרים ואפילו היו כמה בדיחות לא רעות שעפו שם באוויר.
לקח זמן עד שהבנתי, שזאת בדיוק הבעיה. זה בדיוק מה שהטריד אותי. כי בעצם, למה נדמה שכולם שם כל כך מבסוטים סביב השולחן הזה? כלומר, ”כולם” מלבד שלשה כמובן, שממש לא היו מאושרים באותה ישיבה, אבל גם הם – ממה בעצם? מה יש להם שמה במועצת העיר הזאת להיות כל כך מרוצים או לא?
בהתחלה חשבתי – אולי יש איזושהי בשורה טובה וחדשנית לתושבי העיר שהם מבקשים לבשר, שהושגה בזכות עבודתם הטובה. מסתבר שלא ממש. אמנם בתחילת אותו השבוע התקבל אישור סופי של משרד הפנים לקיים את החלטתה המשמעותית הראשונה של מועצת העיר הזאת – להעלות בכמעט תשעה אחוזים את הארנונה לתושבי העיר, כאשר הסיבה העיקרית לכך היא גירעון מתמשך שמלווה את העירייה הבזבזנית הזאת עוד מהקדנציה הקודמת. אבל אני לא בטוח שזאת הייתה הסיבה למסיבה.
בדקתי, גם לא זכינו בחודשיים האחרונים באיזשהו פרס חינוכי. כלומר, ההורים ב”רעות” יודעים לספר על מכתב שנשלח להם עד הבית ומעדכן אותם בגאווה על אודות רכישה של דלגיות (חבלי קפיצה) חדשות שישמשו את הילדים בשיעורי הספורט, אבל למרות הטון הפומפוזי, אני לא בטוח שזאת הסיבה שיגאל הררי, שזכור מהקדנציה הקודמת כאופוזיציונר קשוח ותקפני, מרגיש פתאום כל כך טוב, ושחבר המועצה הצעיר משה חנוכה כל כך נרגש, וכמובן, חתן השמחה, יגאל שמעון עצמו – מי שזכור מקדנציות קודמות בעיקר בזכות חביבותו וחריצותו (גם אם בנוגע לחלק מאישורי הבנייה שהעניק, היה רצוי שיהיה חרוץ פחות), יהיה בכלל בעננים. אז מה זה, מה האירוע המכונן שגרם לחברת מועצה לומר לראש העירייה: ”שאפו גדול”, וגם ”אם זה היה מתוכנן – אז ממש כל הכבוד, ואם לא – אז הלך לך קלף”?
אל מול כלל המרוצים עד מבסוטים, בלטו שלשה פרצופים מבואסים עד אומללים. אלה שלשת חברי סיעת ”יש עתיד עם דרך העיר” שנשמעו ונראו אבלים וחפויי ראש. הגדיל לעשות ראש הסיעה, שקרא מן הכתב נאום בנוסח ”אני מאשים” של אמיל זולא (אם לא נרחיק עד לאליהו הנביא עצמו בעומדו מול אחאב מלך ישראל, שצוטט שם בהרחבה).
על מה האבל אתם שואלים? על מה השמחה? אז כאמור לא, לא מדובר במשהו שחשוב לכם, או שישפיע עליכם. הארנונה שלכם לא תשנה במילימטר ועל פי הסטטיסטיקה בעשור הקרוב לא תהיה רכישה נוספת של כדורי סל ל”רעות”.
בדקתי בשבילכם ואנסה להסביר, אתם מצדכם נסו להתרכז כי זה קצת מסובך. דמיינו ארבעה פוליטיקאים נורא ערכיים ורציניים, נקרא להם א’ ב’ ג’ וד’. נסו גם לדמיין ארבע הבטחות שפוליטיקאים יכולים לתת – לעמיתיהם או לציבור. נקרא להן A B C וD. אז כל מה שקרה זה שפוליטיקאי א’, שהבטיח A לציבור, שכח את הבטחותיו ברגע שקיבל מפוליטיקאי ב’ הבטחה B לגבי ג’וב עתיר שכר וכיבודים. אבל פוליטיקאי ב’ לא התכוון כנראה בשום שלב לקיים את הבטחה B כי הוא נתן אותה גם לפוליטיקאי ג’. לעומת זאת, פוליטיקאי ד’ שהאשים בכישלונו האלקטוראלי את פוליטיקאי א’ ביקש לנקום בו, אז לשם כך הוא התכחש להבטחה C שהבטיח לבוחריו, עשה תפנית של מאה ושמונים מעלות וחבר לפוליטיקאים ב’ וג’ כדי לשבש את הג’וב של פוליטיקאי א’. האם גם אותו פוליטיקאי ד’ קיבל בנוסף לכך גם הבטחה D מפוליטיקאי ב’ ? ימים יגידו. האם הפעם פוליטיקאי ב’ כן יקיים את הבטחתו זו? אולי נדע מתישהו. האם מישהו הבין משהו? לא. האם זה משנה לכם משהו? ממש לא. העיקר שפוליטיקאי א’ נורא עצוב וכועס, ופוליטיקאים ב’, ג’, ד’ (וגם משום מה, ה’ ו’ וז’) נורא שמחים.
מסתבר שבמשך חודש וחצי עוסקת הנהגת העיר החדשה שלנו בשני דברים – האחד, והוא העיקרי – רחש בחש של חלוקת ג’ובים כיבודים והבטחות וגזילתם אלה מאלה. ביתרת הזמן הם עוסקים בדרכים נוספות ויצירתיות לפגוע בנו באמצעות הגדלה אסטרונומית של הארנונה (אגב, כמה מאלה שאישרו את ההעלאה הזו, הבטיחו רק לפני שלשה חודשים הבטחה E שהיא להוריד אותה באמצעות הקטנת הבזבוזים?). אל תטעו – אתם ממש לא מעניינים אותם.
אז על מה אני מלין לעזאזל? מה כל כך מטריד אותי? למה לא לקבל פשוט את מה שמישהו אמר לי השבוע – ”עכשיו נגמרו הבחירות ומתחילה הפוליטיקה”? כי זהו שלא.
אני תמיד מזכיר לעצמי את זה בטרם אני מרים ידיים, והייתי רוצה שגם הקוראים והקוראות כאן (ביניהם אולי פוליטיקאים א’, ב’, ג’ ד’ וכו’) ינסו להזכיר לעצמם לכל אורך חמש השנים הבאות: בניגוד למה שרוצים שנחשוב –לא כך אמורה להיראות עשייה פוליטית. היא לא חייבת להסריח. היא לא חייבת להיות מורכבת מ”חד גדיא” של בגידות, הפרת הבטחות ונסיגה מהצהרות. על מהלכים כאלה לא מגיע לאף אחד לא ”שאפו” ולא טפיחה על השכם. פוליטיקה היא משהו אחר. היא נכונות של אנשים לעשייה משמעותית למען סביבתם בניסיון להפוך אותה למקום מעט טוב יותר. ואם אתם לא יודעים לעשות אותה – אז הבעיה בכם. ואולי גם בנו שהאמנו לכם לרגע.
