הסיפור הבא אולי ילמד לקח גברים רבים המתעמרים בנשותיהם ללא רחם. הפעם השופט גזר את דינו של בעל שקינא לאשתו והרס את חייה תקופה ארוכה 
לאורך תקופה התעמר הנאשם באשתו המתלוננת. הוא עשה כן בעת שהייתה בהריון עם בנם הבכור. הוא עשה כן לאחר שהתינוק נולד. הנאשם קינא למתלוננת בשל קשר עבר שהיה לה עם אחר.

קנאתו העבירה אותו על דעתו. הנאשם כלא את אשתו בבית פנימה ולא אפשר לה מגע עם גורמי חוץ אלא בהשגחתו. הנאשם איים על המתלוננת וכן הכה אותה וגרם לה לחבלות, לעיני בנם הפעוט.

הוא נהג בה ובגופה כבחפץ השייך לבעליו. רגשותיה של המתלוננת וצרכיה היו בעיני הנאשם כקליפת השום. בשלב מוקדם של מערכת היחסים המשותפת בקשה המתלוננת לסיים את הקשר הזוגי אך הנאשם לא אפשר לה לעשות כן.

הדברים הגיעו לשפל המדרגה באירוע המתואר באישום הראשון. דעתו של הנאשם נטרפה עליו לאחר שראה תמונה של בנו התינוק בטיפת חלב ליד בלון בצבע ירוק – כצבעו של הרכב שרכש עבור המתלוננת בן זוגה הקודם.

הנאשם הכריח את המתלוננת להתנצל שוב ושוב על כך שהיא אוהבת את הצבע הירוק (!), ובהמשך סטר לה. המתלוננת נצלה את יציאתו של הנאשם לחצר הבית, נטלה את מכשיר הטלפון הנייד שלו, נכנסה לשירותים והתקשרה למשטרה (באופן דומה למקרה שאירע כשנה קודם לכן ומתואר באישום הרביעי). הנאשם נהג כלפי המתלוננת באלימות והורה לה לומר לשוטרים שיגיעו לבית כי התקשרה בטעות.

האלימות (פיזית ונפשית) שהפגין הנאשם כלפי המתלוננת בתוך ביתה פנימה קשה ומזעזעת. היא משתבצת היטב למשבצת השחורה של מעשי אלימות במשפחה, תופעה מדאיגה עליה לפיה עבירות אלו, מתרחשות על דרך הכלל בבית פנימה, באין רואה ובאין שומע, ומוסתרות היטב מהסביבה. פעמים רבות, שרוי התוקף בקונספציה שגויה לפיה אין בכוחו של החוק לפרוץ את מפתן ביתו, בו רשאי הוא, לשיטתו, לנהוג במשפחתו כרצונו, כמו הייתה קניינו. אלמנטים אלו, המשולבים דרך כלל בעבירות האלימות במשפחה, מעצימים את הסכנה הנשקפת מן התוקף כמו גם את חשיבותם של שיקולי ההרתעה האישית והציבורית. … . יוצא אם כן, כי אכן לא די ברטוריקה מרתיעה המוקיעה את עבירות האלימות במשפחה, ויש לגבות את האמירות החשובות שבפסקי הדין בענישה הולמת."

מעשי העבירה שביצע הנאשם כלפי אשתו המתלוננת לא התבצעו ביום אחד, אלא במספר הזדמנויות, ומדובר במעשי אלימות והתעללות שיש להם חוט מקשר ומכנה משותף ברור – קנאתו של הנאשם לאשתו.

השופט מיכאל קרשן גזר על הבעל 36 חודשי מאסר בפועל :"אפשרתי לנאשם לגלות את רצינותו ביחס לטיפול באלימות בתוך בית הכלא. התברר כי בית הכלא בו כלוא הנאשם אינו מציע תוכנית טיפולית לעצורים (ועל כך יש להצטער), אך בבית מעצר "הדרים" קיימת תוכנית כזו. אלא, שהנאשם מסיבותיו לא פנה בבקשה להעברה לבית כלא אחר. ברי כי התנהלות זו של הנאשם השפיעה על הערכת רצינותו לקבל טיפול המתאים למצבו. ברור כי הנאשם לא השתקם, ונוכח כל האמור מעלה השתכנעתי כי לא קיים במקרה זה סיכוי ממשי לשיקום. אוסיף כי ישנם מקרים, ונראה כי מקרה זה נמנה עליהם, בהם גם אם מתקיים סיכוי ממשי לשיקום נאשם – גוברים שיקולי הענישה אחרים באופן שאינו מצדיק סטיה ממתחם העונש ההולם (ודוק: סעיף 40ד לחוק העונשין, התשל"ז-1977 נוקט בלשון "רשאי", ולא בכדי)". 

כאמור, השופט גזר על הנאשם מאסר בפועל בן 36 חודשים,