ימי שבט הם ימים של שירה. על יציאת מצרים- באה שירת הים. על נצחון דבורה וברק על סיסרה-באה שירת דבורה. על יקיצת הטבע מתרדמת החורף-באה שירת האילנות. בלילות הארוכים של החורף באה שירת הבקשות.

שיר חובר לזמר ויוצר מועד שכולו שירה. “הואיל ויצאו רוב גשמי שנה…ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מעתה” [רש”י , רה”ש, יד, עא]. על זאת אומרים שירה. ר’ יהודה אלחריזי [מאה 13] היטי לבטא את הסיבות “והאור יגדל, והקור ידל, והשמש תקרב, והאור יערב”. העם יוצא מן העבדות, גם הטבע יוצא מן העבדות- אך הדרך לחירות עוד ארוכה. בגבור הכיסופים, מסתפקים בצלחת פירות ציונית שהוגשה אל שולחן המשפחה במדבר ובגלות.

על אלו הדברים באה שירה וברכה: “שנזכה לעלות בקרוב לארץ ישראל, לאכול מפיריה ולשבוע מטובה”. [פרשה ארץ ישראלית, כהן מאיר].