ד”ר ירון זיו מהרצליה מספר על חווייתו המתקנת מילד מוכה לעובד סוציאלי קליני
ומטפל זוגי ומשפחתי, ומגלה כיצד הצליח להתגבר על מכשולים רבים בחייו
ואיך הפך למנחה בכיר בביודנסה שהדריך מדיטציות של הגורו המפורסם אושו. הוא
מצהיר: “אנשים ימותו מדיכאון ומהמצב החברתי ולא מהקורונה”

“גדלתי בתקופה בה זוגות לא התגרשו, והחינוך היה ללא מגע וללא חיבוק. יש לי
רגישות יתר לילדים מוכים והכעס שלי עצום כלפי הורים מכים. העובדה שאני עוסק
בתחום זה היא עבורי חוויה מתקנת כילד שגדל להורים, שלא ידעו להיות הורים”. כך
מספר ד”ר ירון זיו, עובד סוציאלי קליני, מטפל זוגי ומשפחתי, מטפל מוסמך בגישת
הגשטאלט ומטפל קוגניטיבי התנהגותי מוסמך, שיגלה כיצד הצליח לעבור ילדות לא
פשוטה כלד מוכה לאב אלים וכילד לא מקובל חברתית בקרב חבריו

הוא נולד פג במשקל 685 גרם, לפני 63 שנה, “ובזמנו לשרוד משקל כזה היה ממש נס
רפואי. הייתי ילד נמוך, כחוש וחולני. כולם סביבי היו בטוחים שלא ייצא ממני
משהו, ובעקבות הביקורת שהורגלתי לשמוע הפכתי למסוגר חברתית. כשכל הבנים התחילו
להתעניין בבנות, אני הייתי עסוק בלימוד ובמחקר של כימיה אורגנית ופיסיקה
בפרויקט לילדים מחוננים בטכניון ובמקביל בפרויקט מקביל לילדים מחוננים במכון
ויצמן”.

מי ששינה את חייו והציל את חייו החברתיים היה פרופ’ אהרון קציר ממכון ויצמן,
חתן פרס ישראל, שבשנת 1972 נרצח בפיגוע בשדה התעופה לוד על ידי מחבלים יפנים.
הוא גם היה אחיו של נשיא המדינה הרביעי אפרים קציר. ד”ר זיו: “פרופ’ קציר הבחין
שאני ילד שונה, מתוסבך וחנון, שעסוק בליצור פנטזיות על כנסים, מחקרים והפרדת
איזוטופים של חמצן, מתקן למים כבדים המסייע לפצצת המימן במכון ויצמן למחקר
ולמדע. הוא עשה לי תרגיל וביקש שאמי תגיד לי שלא אוכל לעבוד יותר במכון ויצמן.
הודעה זו הייתה עבורי יותר מגזר דין מוות. הוא הודיע לי שאם אני רוצה להמשיך
ללמוד במכון ויצמן, עליי להצטרף לתנועת נוער וגם לחוג לריקודי עם. כיום ברור לי
שהוא היה גאון באינטליגנציה רגשית”.

בעקבות רצונו העז של זיו להמשיך ללמוד במכון ויצמן, הוא הצטרף לתנועת הצופים
(שבט כרמל בחיפה) והתנדב ב’נוער לנוער’. לאחר שגילה יכולת מנהיגות, מונה כיו”ר
חיפה, כרכז אזור צפון וכמנהל הדרכה ארצי ופיתח את נושא ההדרכה ואת רעיון
המחויבות האישית. “נהייתי מקובל חברתית והכרתי תהליכים קבוצתיים ואינטראקציות
בינאישיות ואת יכולתי להשתלב ולהוביל, ואז גם פיתחתי קשרים עם הבנות, כפי
שהתחייבתי בפני פרופ’ קציר. במקביל, התחלתי לרקוד וגיליתי שאני רוקד לא רע.
לראשונה הגוף שלי פגש את הקואורדינציה הבעייתית שהייתה לי, וכך ונחשפתי
לריקודים סלוניים כמו: טנגו, ולס, וגם ריקודים זוגיים חושניים כמו סלסה וצ’אטה.
כל זה עיצב את חיי”.

ד”ר זיו שימש כמייסד וכראש המסלול להכשרת מנחי קבוצות במכללת בית ברל, ואף חיבר
את הספר “מסע קבוצתי – המדריך למנחי קבוצות”, יחד עם ד”ר יעל בהרב. ספר זה נחשב
לספר המקצועי ביותר בעברית העוסק בהכשרת מנחי קבוצות. לימים הפך למנחה ולמורה
דידקטי בביודנסה (ריקוד החיים) – גישה מערכתית של טיפול המעצימה את הפוטנציאל
האנושי שנוצרה בשנות ה-60 בצ’ילה, לצלילי מוזיקה המעודדת התפתחות אישית באמצעות
איחוד בין הרגש, המחשבה והעשייה. “הביודנסה היא הזמנה לחקור את החיים בפשטות
ובאותנטית כדי לעורר את הפוטנציאל הטבעי שלנו ולקדם את הבריאות הרגשית. היא
מלמדת אותנו לחיות מחדש לפי האינסטינקטים הראשונים הטבועים בכולנו, אך נשחקו
במרוצת השנים בשל קצב החיים המודרני”.

במשך הזמן הוא גילה את קסמה של הודו. הוא שהה במחיצת הפרופ’ לפילוסופיה והגורו
המפורסם והשנוי במחלוקת אושו, ובעקבות זאת הנחה והדריך מדיטציות אקטיביות שיצר
אושו. בהמשך הקים ד”ר זיו את מרכז מעוף להתפתחות אישית, המשלב את התפיסה
הפסיכולוגית המערבית עם תפיסת המזרח. עד לקורונה הוא טס כל שנה למשך כמה חודשים
להודו כדי להכשיר מטפלים בגישת הגשטאלט בה התמחה. במקביל, הוא מנחה מדיטציות
חברתיות שיצרו אושו ותלמידו וירש. החיבור המיוחד הזה בין עולם הפסיכולוגיה
הקונבנציונלי לבין תפיסת המדיטציה השייכת לעולם המזרח מייצר תמהיל מיוחד במינו
המתגלם באישיותו.

במסגרת הטיפולים אצלו בקליניקה נפגש ד”ר זיו עם זוגות רבים מכל גווני
האוכלוסייה בישראל – כולל דתיים לאומיים, חרדים משכונת מאה שערים בירושלים וגם
זוגות מחסידות גור, “שמרגישים נוח איתי ולא עם הרב משום שהם יודעים שלא אשפוט
אותם”. לדבריו, הבעיות הנפוצות בין בני זוג הן חוסר תקשורת, משחקי אגו בהם אחד
מבני הזוג נוטה להיות צודק לפני שהוא חכם, וגם נושאים טעונים מאוד כמו כסף
ובגידות. “אני מקפיד להבחין בין הדרכה לבין טיפול, שמגיע בעקבות משבר והדרכה
טובה לכולם”.

הוא מציין כי בשנים האחרונות הופך הייעוץ הזוגי לנושא מרכזי במיוחד במגזר הדתי
והחרדי. זאת בשל העובדה שלפי התפיסה הדתית פירוק המשפחה כמעט ואינו רלוונטי.
כתוצאה מכך, הנטייה ברוב המחלוקות בין בני הזוג היא לשמור על שלום בית במקום
גירושין. הציבור הדתי מושפע מאוד מהעולם המודרני, ובעקבות העלייה בציפיות של
האחד מהשנייה ולהפך מתחילים לצוץ חיכוכים ומריבות, ולשם כך יש צורך במיומנויות
ובכישורים של בני הזוג להתמודדות כזו. בעבר הכתובת היחידה לזוגות הייתה הרבנים,
אך רבים מהם אינם בעלי מיומנויות לטיפול זוגי. לכן מעדיפים זוגות רבים להגיע
להתייעצות עם אנשי מקצוע, ולאו דווקא לסמכות התורנית.

כך למשל, בני זוג בהם טיפל ד”ר זיו לא היו מסוגלים להתגרש בשל סיבות דתיות.
“האישה כל הזמן רצתה לדעת מה קורה עם בעלה והייתה חייבת דיווח בכל רגע. אבחנתי
שהיא סובלת מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית. בעלה נמצא בסבל נוראי, אבל היא
בהכחשה שיש לה בעיה. מכיוון שהוא סובל, הוא עונה לה באגרסיביות בוטה, ובעקבות
זאת היא נפגעת ו’מענישה’ אותו בכך שאינה הולכת למקווה. נתתי להם משימות
וטכניקות, מתוך כוונה שהלבבות נמשכים מתוך מעשים. יש גם זוגות, שהפערים ביניהם
כל כך גדולים, ובכל זאת אני לא מוותר להם אלא עושה הכל כדי לצמצם את הפערים
ביניהם. כך למשל, גבר ואישה בפרק ב’, שייאמר לזכותם שלמרות שיש ביניהם ויכוחים
קשים בנושאים כספיים, הם לא מוותרים על עצמם כזוג”.

בעקבות התפרצות הקורונה מגיעים אליו לקליניקה מטופלים עם התמודדויות, שבעבר הוא
ומטפלים זוגיים אחרים היו פחות חשופים אליהן. “יש זוגות שכתוצאה מכך שהם נמצאים
ביחד 24/7 גילו מחדש זה את זו וזה עשה להם נפלא. ומנגד, יש כאלה שהחלו לצוץ
אצלם כעסים, מתחים וחוסר הבנה. גם חלוקת התקציב המשפחתי השתנתה, ובעקבות זאת
פורצים חילופי האשמות בין בני הזוג. בשורה התחתונה, הזוגיות הרבה יותר מאותגרת,
יש הגבלה בחופש התנועה והגבלה תקציבית בעקבות הגידול במספר המובטלים והאנשים
שיצאו לחל”ת. כתוצאה מכך גובר התסכול שבני הזוג מוציאים בבית. בסופו של דבר,
אנשים ימותו מדיכאון ומהמצב החברתי ולא מהקורונה”.

מהם הטיפים שיש לך לזוגות בימים אלו?

“צריך להכיר את השוני של האחר ולכבד אותו, לא לישון עם ‘בטן מלאה’, לסגור את
הדברים – לפני וגם אם לא מסכימים, ניתן לומר: ‘אנחנו מסכימים שאנחנו לא מסכימים
ועוד נדון בזה’, לא להשמיץ את המשפחה של בני הזוג, ולשמר זמן איכות ביחד ולחוד.
אמת מורכבת מהמילים: אהבה, מרחק ותקשורת”.

הוא מגיש מדי שבוע בימי ראשון בשעות הערב תוכנית אינטרנטית בזום בשם: “מדברים
זוגיות”, המיועדת לקהילה גדולה מאוד של גברים ונשים המקשיבים ולומדים על מגוון
עצום של נושאים מרתקים וחשובים לזוגיות. כמטפל משפחתי וכמנחה הורים החשוף
לטעויות רבות של הורים הוא מציע שכל הורה יחויב לעבור השתלמות מקצועית בה ילמד
כללי זהב להורות ולזוגיות.

זיו: “האבסורד הגדול ביותר של המאה הנוכחית הוא שלכל עיסוק דורשים תעודה והכשרה
– מלבד זוגיות והורות. הייתי רוצה שיחוקק חוק, שלפיו כל הורה יהיה חייב לעבור
השתלמות של כללי זהב להורות ולזוגיות. ההורים יקבלו 75 אחוז מקצבת הילדים ואילו
25 האחוזים הנותרים יהיו מיועדים לתשלום עבור הנחיית הורים. כשהתגוררתי בארצות
הברית עבדתי בשיתוף פעולה מקצועי דומה עם רב ורבנית, שהיו מאוד פתוחים וקבעו
לכל זוג לפני החתונה עשרה מפגשים: ארבעה מפגשים תורניים איתם ושישה מפגשים
מקצועיים איתי. מי שמשקיע מראש חוסך לעתיד התמודדות עם נוער נושר, ניכור הורי,
מקלט לנשים מוכות, הדרדרות להתמכרויות ועוד. כשיש מניעה ראשונית, לא צריך יהיה
לטפל בסימפטומים”.

הבעיה העיקרית בה נתקל ד”ר זיו בקרב הורים רבים היא היעדר סמכות הורית והצבת
גבולות – מבלי להרים ידיים או קול. “יש הורים וגם מורים שתגובתם גורמת לחוסר
הקשבה של הילד, הם צועקים יותר ופחות מדברים, מאבדים שליטה ויוצרים פעולה הפוכה
מול הילד. אני מלמד אותם איך לבנות סמכות מדויקת לפי מודל, בו הם לומדים כיצד
להפנים תגובות ולהתנהל מבלי להתעצבן. זה שהתחתנתי והפכתי לאבא או אמא  לא הופך
אותי באופן אוטומטי להורה. גם חתונה זה הליך משפטי, והעובדה שאני נשוי לא הופכת
אותי אוטומטית לבן או לבת זוג. הורות זה להורות לילד את הדרך וצריך ללמוד אותה
ולהשקיע בלימוד שני המקצועות: זוגיות והורות. מדי יום אני רואה טעויות שנעשו
כתוצאה מאי-למידה ומחוסר מודעות להורות ולזוגיות, כשנזקים נוראיים נעשים מתוך
חוסר ידע ומשפיעים על התנהלות אישית עתידית של הילד. לכן כל אחד ואחת צריכים
לעבור בית ספר לזוגיות מעצימה ולהורים נבונים”.