אומרים תודה למורות ולמורים
ביום רביעי, 09.12.2020, היום, יצוין בכפר סבא יום המורה. היום, בו מוקירים העירייה, התלמידים וההורים תודה למורות ולמורים בכפר סבא, יצוין בין היתר בבתי הספר השונים, בפעילויות יזומות בהתאם להנחיות התו הסגול, פרסום סיפורים מרגשים בפייסבוק העירוני ועוד.
התלמידה שחזרה לתיכון ולימדה את אחותה, המורה שמלמדת כבר 46 שנה ולא מוותרת מדי בוקר על מפגש עם תלמידים, המורה שעשה הסבה ממערכת הביטחון היישר להוראה, השופט מהפרקליטות הצבאית שהחליט שחינוך הוא הייעוד האמיתי שלו, המחנכת שהתקבלה לעבודה בזכות המנהל המיתולוגי אביגדור קירשנר, והמורה שפגשה בחדר המורים את מי שלימדו אותה
לכבוד יום המורה 2020, קבלו את סיפוריהם המרגשים של כמה ממורות ומורי תיכון כצנלסון בעיר.
אורלי אשד- רכזת שכבת י”א (תלמידה שהפכה למורה ורכזת שכבה)
“הייתי תלמידה בתיכון כצנלסון בין השנים 1996-1999. לאחר הצבא נרשמתי ישר ללימודי עברית וחינוך וכשהייתי צריכה לבחור בית ספר לשנת ההתמחות, היה ברור לי שאני חוזרת לכצנלסון. יצרתי קשר עם המורה לעברית שלי אז, רותי אייגר, שכמובן קיבלה אותי בשמחה, וכבר בשנת ההתמחות הציעו לי להתחיל לעבוד כמורה לעברית בתיכון.
“בהתחלה זה היה מוזר, כי “חטפתי” צעקות בחדר המורים על כך שאני בלי תלבושת או שבכלל לא אמורה להיות בו. גם לימדתי בשנתיים שאחותי הייתה תלמידה בתיכון ולימדתי חברים וחברות שלה (בהתחלה אחותי חששה מכך ואף ניסתה להסתיר את היותנו אחיות, אך עם הזמן הבינה שהכול טוב כי שמעה דברים טובים עלי…). גם היה מוזר בהתחלה לשבת עם מוריי ומורותיי בחדר המורים, כמו שמי קלדרון, סימה אבן, אתי אברהם, מרלן מדלון ועוד רבים.
“מורתי לספרות ולחיבור כשהייתי בי”ב הייתה מירלה אבלסון היקרה, שהיום היא מחנכת בצוות השכבה שאני מרכזת. ממש סגירת מעגל. אין לי ספק שהמורים המעולים בהם זכיתי כתלמידה הובילו אותי לאיפה שאני נמצאת היום. ואני מקווה שגם אני מהווה איזושהי השראה עבור תלמידיי היום”.
מירלה אבלסון – רכזת תנ”ך (מורה בבית הספר משנת 1974 – 46 שנים, המורה של אורלי אשד)
“ההיכרות הראשונה שלי עם בית הספר – שמות מורים, מנהגיהם, דרכיהם, שמעתי מחברים מבוגרים ממני שלמדו שנתיים לפניי, בשנת 1972. לבית הספר הגעתי ב-1.9.74 והיתר היסטוריה. 4 שנים היינו במבנה התיכון שהיה אז ברחוב גלר ונקרא בזמנו מולדת, ועד היום איני יכולה לקרוא לו בן צבי או בכל שם אחר. אחר כך אחי מילא את מקומי וכסטודנטית חזרתי לסטאז’ בתיכון.
“בשנת 1992 חזרתי ללמד בבית הספר. כל המורים שלימדו אותי, כמעט, לימדו לצדי. זכיתי לעבוד לצד אנשים שאהבתי והערכתי. אני עובדת פה הרבה יותר ממחצית שנות חיי, ולצדי עובדים מורים ומורות רבים שגם הם תלמידי בית ספר, ועכשיו תלמידתי האהובה אורלי, היא רכזת השכבה שלי. לימדתי אחים צעירים של חברים לכיתה, ילדים של חברים לכיתה ושל חברים, וילדים של תלמידים. הדורות מתחלפים מול עיני, ואני כאן. באה באהבה, מאמינה בילדים ואוהבת את העבודה אתם. אני נמצאת בקשר עם בוגרים מלפני עשרות שנים ומדי פעם עושים מפגש עם כיתה שסיימה לפני שנים ארוכות, ומגיעים אנשים ונשים בוגרים, בעלי משפחות, הורים לילדים גדולים…. וקשה בכלל לתאר את התחושות ממפגש כזה”.
“אז מה זה כצנלסון בשבילי? בית שני. בית שבו לפעמים קמת כועסים אבל תמיד אוהבים, בית שבו לפעמים רוצים שיהיה שונה, אבל תמיד רוצים לשפר, בית שאליו תמיד טוב לשוב ב1.9, לפגוש חברים ותיקים וחדשים ותלמידים בוגרים וחדשים. בית”.
אבי בורנשטיין – מורה למתמטיקה (איש מערכת הביטחון שעשה הסבה להוראה)
“עבדתי הרבה שנים במערכת הביטחון ואני בעל תואר ראשון ושני מהטכניון בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל . עבדתי במגוון תפקידים מעניינים ומרתקים, החל ממתכנן דרך מנהל פרויקטים ועד מנהל הנדסה. בזמן לימודי ההנדסה ניתנה לי הזדמנות ללמד מתמטיקה בבית ספר. החוויה הייתה מצוינת, הרגשתי מחובר לתלמידים וכשמקבלים מתלמיד פידבק חיובי זה מחמם את הלב יותר מאשר להצליח בפרויקט. אמרתי לעצמי שיום אחד אחזור להוראה והיום הזה הגיע. עזבתי משרה טובה מאוד עם הכנסה יפה ועשיתי הסבה להוראת מתמטיקה במסגרת תוכנית טראמפ להסבת אקדמיים להוראת מתמטיקה 5 יחידות לימוד. למזלי הטוב אהובה, שהייתה אז רכזת מתמטיקה, נתנה בי אמון וקיבלה אותי ללמד בכצנלסון.
“כצנלסון הוא בית ספר איכותי, עם צוות איכותי, שמשקיע בתלמידים בעצמו ובסביבה. כצנלסון רואה את האדם לפני הכל, לא רודף אחרי פופוליזם ועושה את העבודה בשקט ובביטחון.
כצנלסון בשבילי הוא בית. אני קם כל בוקר בכיף לבית הספר עם הרבה אנרגיה. אני נהנה לדבר עם תלמידים בכלל, ובפרט להכניס בהם ערכים. אני נהנה מהפידבקים של התלמידים, אני נהנה לחשוף את התלמידים לטכנולוגיות וגם מהמפגש עם המורים האיכותיים שמלמדים בו”.
פזית רוזנבלט- מחנכת כיתת מב”ר ורכזת התנדבות (תלמידה שהפכה למורה)
“את הרומן שלי עם בית חינוך ע”ש כצנלסון התחלתי בגיל 15. זאת הייתה השנה האחרונה לפני הקמת החטיבות ובתיכון למדו מכתה ט’ – י”ב. כדי להתקבל לתיכון, הייתי צריכה לעבור בחינה ארצית בשם הסקר, להציג תעודה עם ממוצע מעל 85 ולעבור שלוש בחינות כניסה: אנגלית, מתמטיקה ועברית..השנים שלי בתיכון זכורות לי כשנים של לימודים גרידא. חינוך חברתי לא היה עדיין והדבר היחידי הייתה הגדנ”ע. למדתי במגמה החברתית – כלכלה ורעיון מדיני.
“הייתי תלמידה ממוצעת מאוד, לא מצטיינת, כי הייתי בנוער העובד ורציתי לקחת חלק בכל פעילויות התנועה. לאחר התיכון התגייסתי לצבא וכשהשתחררתי, למדתי באוניברסיטת תל אביב היסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל.
משסיימתי את הלימודים, הלכתי ללמד כמורה שכירה בקיבוץ רוחמה, ובהמשך לימדתי בתיכון מוסינזון בהוד השרון. לאורך כל השנים עודדה אותי המורה שלי למתמטיקה, פנינה מרקוביץ, שאבוא ללמד בכצנלסון אבל תמיד בית הספר הצטייר בעיני מקום למצטיינים. למרות זאת, פניתי לבית הספר לעבודה ואביגדור קירשנר, שהיה מנהל בית הספר, קיבל אותי בברכה האמין לי ונתן לי ללמד בשנה הראשונה שלוש כיתות לבגרות.
“לא האמנתי שאתקבל ולא האמנתי שאעמוד במשימה הקשה הזאת, אולם מרגע זה נדלק האור בחיי. בשנה הראשונה להיותי מורה בבית הספר, הכרתי את בעלי, התחתנתי ואחר כך בהמשך נולדו לי בנותיי.
בית הספר הוא ביתי השני וחלק אינטגרלי בחיי. אני אוהבת את התלמידים, אוהבת ללמד ומרגישה בו ממש בבית. קשה לי לראות את חיי ללא כצנלסון. אני, שגרה בבית שנולדתי ומלמדת בבית ספר בו למדתי, ממש זכיתי. ותודה לכולם.
ארז חסון- מורה להיסטוריה ומזרחנות (שופט במילואים בדימוס שעשה הסבה להוראה)
“שירתי בצה”ל 22 שנים בתפקידים משפטיים שונים במסגרת הפרקליטות הצבאית, בין היתר כפרקליט וכשופט צבאי. לאורך כל התקופה תמיד ידעתי שיש בי צד של הוראה ופדגוגיה שלא בא לכדי מימוש בשירות הצבאי, וחיפש מקום לבוא לידי ביטוי. כאשר פרשתי מצה”ל, החלטתי לעשות שינוי בקריירה ובמקום להמשיך לקריירה כשופט, החלטתי לעבור לתחום ההוראה. התקבלתי ללימודים בבית היוקרתי למנהיגות חינוכית של מנדל בירושלים, ובמשך שנתיים למדתי והתעמקתי בפיתוח יוזמות פדגוגיות, בעיקר הוראות היסטוריה תוך שימוש בקולנוע.
“במהלך הלימודים יצאתי לסטאז’ בהוראה אצל רכזת היסטוריה בתיכון כצנלסון, ומכאן המשיכה הדרך להשתלבותי בהוראה בבית הספר. אני מלמד בכצנלסון כבר שנה חמישית היסטוריה ואני מביא לתוך ההוראה את הרקע הצבאי שלי, גם מול התלמידים וגם מול המורים והנהלת בית הספר. יש לי בבית הספר אוטונומיה ללמד בדרכים לא-שגרתיות וחדשות, ואני משתדל בכל שנה ליזום מהלך פדגוגי חדש שעוד לא ניסיתי קודם לכן. מדי פעם, כשאני מתגעגע לשיפוט, אני הולך למילואים”.
הדס ליבר-ילין- מורה למדעי החברה (תלמידה שהפכה למורה)
“בתור בוגרת תיכון כצנלסון (מחזור 2002) אני גאה לספר ולשתף כי היום אני מורה למדעי החברה בתיכון כבר שלוש שנים, נהנית מכל רגע ומרגישה כי חזרתי הביתה אחרי כמעט עשור בו שירתי בצבא קבע.
החינוך והלמידה הן בדמי ואני מאושרת מהבחירה לחנך וללמד את דור העתיד להיות אנשים ערכיים, אנושיים וטובים יותר”.
