מאת: אירית מרק

סיפורה המרגש של שולה קליין, אשה אמפתית ומיוחדת מאוד מכפר סבא, שעזבה הכל וטסה לסייע לפליטים.

שולה קליין, תושבת כפר סבא, בת 72, אם לשלושה בנים וסבתא לשלושה. גמלאית צה"ל אחרי שרות של כעשרים וחמש שנה.
מרכזת בכפר סבא ארגון מתנדבים "ידיד לחינוך" ובו כשבעים מתנדבים שמסייעים בבתי הספר בעיר. בחמש האחרונות השנים השתתפה במחאה בכיכר גורן ובבלפור.

שולה קליין הייתה 7 ימים "סהכ היינו 15 איש (חלקם התחלפו בגלל אילוצים) סה"כ 17 יום. חזרנו כי נראה שזרם הפליטים פחת קצת. התשתית נשארה ואם יהיה צורך תוך שעות אנחנו שם. גם אותי "הקפיצו" בשבת והגעתי ביום ראשון".

איזה רגע היה הכי קשה שם?

"משפחה, אבא וילד, ילד בוכה ואבא עם ילדה בוורוד – אדום על הידיים. האבא אומר בבכי לילד בן החמש בערך : 'אתה תנדור נדר, אתה עכשיו הגבר במשפחה, אתה צריך לשמור על אימא ועל אחותך'

"החדשות מאוקראינה לא נתנו מנוח ולא השאירו אותי אדישה", מספרת קליין "לא יכולתי לעזור בלחימה אז הצטרפתי אל חברים מתקופת המחאה בכיכר גורן ובבלפור ונסעתי לנסות לעזור ולתמוך בפליטים שעל הגבול.

"הגעתי לגבול רומניה – אוקראינה אחרי 16 שעות בדרכים. התמונה הראשונה שראיתי, על רקע דוכני ארגוני המתנדבים הרבים הייתה של בחור ובחורה צעירים, ילד לידם ותינוק על זרועותיה נפרדים בחיבוקים נשיקות ובכי.

"זה ממצה את המראות ואת הסיבה שהגענו לכאן. מצידו הרומני של הגבול היו ביתנים-דוכנים של ארגונים רבים, הג'וינט, הצלב האדום, הסהר האדום ועוד. אנחנו החלטנו לעבור לצד האוקראיני של הגבול כי שם היו תורי ענק של אנשים שהמתינו שעות במכוניותיהם או על רגליהם בקור מקפיא.

"החלטנו שלא כמו הארגונים האחרים לא נגיש מרק וכריכים אלא נשמח ונגרום חיוך לילד שנפרד הרגע מאביו, שאינו יודע לאן פניו מועדות, שאמו בוכייה ושקשה לו.

"רכשנו מכונת פופקורן, מכונת סוכר על מקל, נקניקיות והמון המון ביצי קינדר ושאר ממתקים. רכשנו גם פריטי בגדים חמים, צעצועים, מטרנה, טיטולים וכו'.

"המפגש עם האנשים היה קורע לב. פרידות דרמטיות של אבות ממשפחותיהם ההולכות אל הלא נודע, כי גברים עד גיל שישים אינם מורשים לעזוב את הארץ.

"לא יכולנו לסייע למדינה, אבל כל ילד שנפרד בבכי וגרמנו לו לחייך – אשרינו.
הנסיך הקטן אמר ש"רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת סמוי מן העין". הלב ראה המון. אנחנו חייבים להתגבר על המכשולים ולשמור על המדינה שלנו, אין לנו לאן ללכת וגלי הים לא מחלקים פופקורן ושערות סבתא.

בתמונה:"ילדות שפגשתי בתחנת הדלק הסמוכה, עברו ליד מדף ממתקים ורצו אבל אמא הסבירה שאי אפשר. הזמנתי אותם לגזיבו שלנו, העמסתי עליהן ממתקים וסוכר על מקל, הקטנה ניגשה ונתנה לי נשיקה. אימן ביקשה שנצטלם. מי יודע איפה הן עכשיו".