ההתערבויות המאסיביות של הפדרל ריזרב (פד), הריביות האפסיות סיפקו תמריץ  לקחת צורות קיצוניות של סיכונים, מהנפקות ספקולטיביות ל-SPACs ועד מטבעות קריפטו.

הבעיה של השוק מגיעה כעת בארה”ב כשהמשקיעים מתחילים להבין שעם אינפלציה של 8% בשנה, ייתכן שהפד לא יבוא להציל את שוק המניות בזמן הקרוב, והירידות ימשכו.

כל יועצי ההשקעות שאני מכיר בבנקים ממליצים. לא למכור, להחזיק לטווח ארוך. האמנם?

בסופו של דבר, כולם מוכרים

יש מחיר שבו “כולם מוכרים”. המתח ה”רגשי” שוחק בסופו של דבר את אמון המשקיעים בהחלטותיהם הקודמות. מכיוון שבדרך כלל אין למשקיעים אסטרטגיית השקעה או משמעת עצמית.

יש נקודה שבה כל משקיע “ימכור”. עבור חלק, זו עשויה להיות ירידה של 10%. עבור אחרים, ייתכן שמדובר בירידה של  או 60% או 40%. עם זאת, בשלב מסוים, “כולם מוכרים”.

“אפקט העדר” ו”סלידה מהפסד” הן ההתנהגויות המשמעותיות ביותר שמרכיבות את הבעיות של טעויות המשקיעים לאורך זמן. ככל שהשווקים עולים, אנשים מאמינים שמגמת המחיר הנוכחית תימשך ללא הגבלת זמן. ככל שמגמת העלייה נמשכת זמן רב יותר, כך האמונה נעשית מושרשת יותר. 

ככל שהשווקים יורדים, ישנה הבנה איטית ש”הירידה הזו” אינה הזדמנות ל”קניה בזול”. ככל שההפסדים גוברים, הצורך “למנוע הפסד” עולה עד שאנשים מבקשים “למנוע הפסד נוסף” על ידי מכירה. וזאת למרות שמכירה בהפסד גבוה פועלת בניגוד לאינטואיציה לכלל ההשקעה “קנה נמוך/מכור גבוה”.

יש נקודה שאיתה מתמודדים המשקיעים כשההפסדים עולים בדוחות הכספיים, ונראה שכל החלטה שהתקבלה הייתה שגויה.

כיום, בהתחשב שלא הגענו למצב “בהלה, כניעה וייאוש”, סביר מאוד שמחזור השוק הספציפי הזה עדיין לא הושלם.

כאמור, האתגר הגדול ביותר עבור רוב המשקיעים הוא היעדר אסטרטגיית השקעה או משמעת מלכתחילה. הבסיס להחלטות השקעה צריך להיות על ניתוח יסודי, טכני או סטטיסטי ולא על רגש.

לסיום המלצה – המלצתו של Lance Roberts בעל הטור  

Real Investment Advice PRO להשתמש בעליות זמניות כדי להפחית סיכונים, לאזן מחדש את ההקצאות ולהגדיל את רמות המזומנים.

זה בדרך כלל מספק תוצאות טובות יותר מאשר מכירה בכפייה כאשר השווקים מתפרקים.