בעשרים השנים האחרונות תופסת היצירה בתוכנות מחשב חלק חשוב מרכזי באמנות. אודי אלבק מצעיד טכניקה זו צעד אחד קדימה, כשהוא משתמש בתוכנות מחשב גם בצורות גיאומטריות – הנדסיות כדי להרכיב את תווי פניהם של דיוקנאותיו. מגוון רחב של אישים מקומיים או בינלאומיים , אשר התפרסמו בתחומי הפוליטיקה, הדת, הצבא, המדעים , הספרות , התיאטרון, הקולנוע, האמנות, הפילוסופיה, הפסיכולוגיה , המתמטיקה וההומור. אל כל דיוקן מצרף אלבק טקסט או תובנה שנאמרו על ידי אותה דמות. יצירת כל דיוקן תתחיל אצלו בבחינת הפרסונה דרך מספר תצלומים נתונים שלה, קליטת אופייה והבעתה המוחצנת. בשלב הבא יכנס אלבק עמוק אל תוך “הסיפור שלה” , ויבחן אותה מקרוב מאוד דרך פריזמה של “זכוכית מגדלת” , אותה השכיל לפתח עם הזמן. אלבק יעביר את הדמות דרך עינו הפרטית והאוניברסאלית בו זמנית, וכיוון שבאותו רגע היא “נפלה” לרשותו, הוא יתיחס אליה כאילו הייתה שייכת לו:הוא ימתח אותה, יבדוק את גבולותיה, יחפש בה את כל מה שלא יכולנו לראות. יש ויאפיל עליה בעושר רעיוני וצבעוני שייקחו אותה למקום חדש לגמרי, יש והוא ירשה לעצמו להתרחק ממנה מעט הצידה תוך גיבוש נקודת השקפה אישית, מפוקחת וטובלת לעיתים בהומור. יש לאלבק סוג נדיר של ראייה ובאותה מידה גם לדיוקנאות שלו יש את היכולת לכבוש את הלב עוד לפני ובלי קשר לטקסט שהן אומרות.[אורנה פיכמן, אוצרת עיריית רעננה]
