הפרשה פותחת בפסוק: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק.
אחר שנים רבות שבהן רבקה עֲקָרָה: “וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.”– נולדים התאומים: עֵשָׂיו ויעקב.
עשיו נולד ראשון, “וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.” יעקב בחוכמתו מבין כי ענין הבכורה חשוב. והוא מכין לעשיו נְזִיד עֲדָשִׁים, וכאשר שב עשיו מהשדה, הוא מִתְפַּתֶּה למכור את הבכורה ליעקב, תמורת הנזיד “האָדום האָדום הזה”.
יצחק רואה כי יש רעב בארץ, ופונה לכיוון ארץ פלישתים לכיוון מצרים, אך השם מנחה אותו להישאר, תוך הדגשת הבטחת השפע לאביו אברהם. חשוב לשים לב כי יצחק הוא האב היחיד שלא עזב את א”י בגבולות ההבטחה של הקב”ה כפי שמסר לאביו אברהם ע״ה.
יצחק מזדקן ורוצה לברך את בניו לפני מותו. יעקב בעצת אמו , מתחפש לעשיו כדי לגנוב את ברכתו של האב. יצחק, שמְאוֹר עיניו נחלש מאוד, לא מְגלֶה בעצמו את מעשה הרמאוּת, ומברך את יעקב בברכה שהועיד לעשיו, בכורו. עשיו הוא שמְגלֶה את הדבר, ומחליט להרוג את יעקב. יעקב פוחד, ובעצת אמו רבקה בורח לחָרָן, מקום מגוריו של לָבָן, דוֹדוֹ, אחִי אמו.
“וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ …” – מסביר לנו רש”י כי הרבה והפציר בתפילה.
מספרים על הגאון ר’ יעקב ישראל קנייבסקי, הסטייפלער זצ”ל, אביו של רב חיים קנייבסקי ז”ל כי פעם, אמר לו אחד מנכדיו כי עומד הוא לנסוע לכותל המערבי. בעמדך שם, תזכיר גם אותי בתפילתך”. ביקש הסטייפלער. הנכד היה המום, “האם אני צריך להזכיר הסבא לפני הקב”ה? הלא הקשר שלך עם ריבונו של עולם הרבה יותר חזק, וכי בשמים לא יודעים מיהו סבא עד שאני אזכירנו בתפילתי?” תמה הנכד.
כששמע מרן את הדברים, הזדקף הסטייפלער והרעים את קולו: “דע לך, אין שום תפילה החוזרת ריקם, כך טבע הקב”ה בבריאתו. כל מילה של תפילה ותחנונים היוצאת מפיו של יהודי פועלת את פעולתה, אם לא היום אז מחר, אם לא מחר אז מחרתיים, ואפילו בעוד מאה שנה. גם התפילה שתתפלל עלי, אין ספק כי לא תשוב ריקם ותעזור!”
יהי רצון כי כל תפילותינו ועתירותינו יתקבלו ברצון לפני הקב”ה, ונתברך כולנו בברכות יצחק ליעקב אמן .
חודש כסלו טוב ומבורך
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
