לע”נ מו”ר אמנו סבתנו והחמה היקרה מרת אננה ברוטמן בת שרה ושלמה ז”ל
הפרשת פותחת בפסוק: “וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר.”
לאחר שנתיים מפתרון יוסף את חלומות שרי פרעה בעודו בכלא, מתבקש להגיע לפתור את חלומות פרעה וזה פותר זאת במדויק ובהצלחה (אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה). מבית האסורים מתמנה יוסף למושל מצרים והוא האחראי לאגירת המזון בשנות הרעב, כדי למכור אותו בשנות השבע. כאשר הרעב מתגבר בארץ כנען, בני יעקב נשלחים למצרים לקנות מזון. יוסף מזהה אותם ישר ומאשים אותם שהם מרגלים, אוסר את שמעון ודורש מהם שיבואו בפעם הבאה עם בנימין, וכאשר האחים מגיעים שוב, יוסף מפליל את בנימין בגניבת גביע ודורש שיישאר במצרים. הפרשה מסיימת בשיא המתח!!!
“…וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת־חֲלֹמ֔וֹ וְאֵֽין־פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה”
משל למלך אחד שהיה לו בן יחיד ורך, אך לא חכם. חשב המלך בלבו, הלא בני הוא יורש העצר, הוא ימלוך והוא ריק מכל חכמה ומדע ואיך יצליח?
החליט לשלחו לאקדמיה אצל פרופסורים הבקיאים בכל חכמה ומדע, למען ילמד ויתקדם במושכלות. וכן עשה ונשאר שם הבן כמה שנים עד כי למד כמה מקצועות בחכמה ומדע. לאחר שהחכים, שקד ולמד, ביקש לשוב. שחזר עשה המלך משתה לכל שריו ועבדיו, לכבוד בנו יורש העצר. וכטוב לבם ביין, עלה בלב אחד מן השרים לבחון את חכמת הבן והשכלתו. ושאל אותו על מהות החכמה אשר למד שם, ענה הבן ואמר חכמת המדידה והתשבורת וכדומה. לקח השר בידו טבעת עגולה וקמץ את ידו כמלוא אגרוף כשהטבעת בתוכה, והושיט אותה לפני הבן לבוחנו אם יוכל לדעת מה החפץ אשר בידו? אחז הבן ביד השר והתבונן בה על פי הכללים שלמד ואמר, שיש בידו דבר עגול, חלול באמצע. התפעל השר ואמר: אמנם ידעת שיש בידי דבר עגול, אבל אבקשך לומר לי לפי השכל הישר מה הוא הדבר בשמו הפרטי? לאחר שהבן חשב הרבה, ענה: הנה בידך אבן הרחיים, כיון שהוא עגול וחלול באמצע. לשמע דבריו, פרצו הנוכחים בצחוק. שכן בכך הראה הבן את גודל איוולתו, כי אמנם הוא מלומד במושכלות ובקיא בכללי המופתים, אבל נבצר ממנו להבין מעצמו את איכות הדבר ומהותו.
ניכר כי חרטומי מצרים סיימו חוק לימודם במוסדות השכלה גבוהה, על פי מופתים לימודיים בכללי החכמה שלפתרון החלומות, ולכן הבינו ששבע פרות רומזות לשבע עניינים, אך היה להם לשקול בחכמה לאיזה מהעניינים יש לדמות הדבר. והרי באמת יותר קרוב הפתרון כדברי יוסף, אבל החרטומים שגו ועיניהם טעו מלראות נכוחה, שהפתרון האמיתי הוא ענין שובע ורעב, ולכן אמרו עליה חז”ל “בקש לץ חכמה ואין”. יוסף ראה מעבר לסיפור החלום, מתוך ניתוח חכם של בעל החלום, תפקידו על כל המשתמע מכך.
אנו בעיצומם של ימי החנוכה, הרבי מילובאוויטש מסביר לנו :״הכח להאיר הוא הכוח של כל יהודי באשר הוא כל נר בודד, להאיר את החושך הכבד שברחובה של עיר, נובע מהברכה שמברך “אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה”. קדושתו של הקב”ה טבועה בכל יהודי. והיא זו שנותנת לו את כח ההארה הבלתי מוגבל…”
כמו שנאמר: ״כל עוד הנר דולק תמיד אפשר לתקן״ֶ
שבת שלום ומבורך
חג חנוכה שמח
חודש טבת טוב ומבורך
חזי ברזני
