בני ישראל יוצאים ממצרים, ביד חזקה וברכוש גדול. הקב”ה ממשיך להקשות לב פרעה וזה דולק אחריהם עם חילו ופרשיו. הם פוגשים את בני ישראל על שפת ים סוּף, בני ישראל שוב נמצאים בדילמה של אמונה – “יֹּ֨אמֶר משֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ הִתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֨יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם”. הקב”ה מורה למשה להטות מטהו לעבר הים, וזה נבקע לשניים ובני ישראל עוברים ביבשה. המצרים דולקים אחריהם, והים נסגר –”ס֥וּס וְרֹֽכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם” בני ישראל בחוף המבטחים, שרים את שירת הים.
לאחר שלושה ימי מסע, צמאים בני ישראל ואלו מתלוננים על מים מרים!, השם נותן בידי משה פתרון, כיצד להמתיקם. בני ישראל ממשיכים להתלונן על הרָעָב, וה’ שולח להם שְׂלָו (סוג של עוף) ומָן, מן השמיִם.
הפרשה מסתיימת בהתקפת עמלק את ישראל. בתפילת משה ותעוזת חיילי ישראל – שעד לא מזמן היו עבדים, מנוצח עמלק והשם גוזר למחות את זכרו.
” וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה ”
כוחה של אמונה
אישה אחת באה אל רבי מאיר מפרמישלאן זצ”ל וביקשה שיתפלל למענה להתברך בפרי בטן. אמר לה: אם תתני לי מאה זהובים בעבור אלמנה ענייה – אתפלל למענך. אמרה האישה: אתן חמישים, כי אין לי יותר. אך רבי מאיר התעקש: מאה זהובים, לא זוז אחד פחות. פרצה האישה בבכי ואמרה: אם כן, אין לי ברירה, אלא לסמוך על הקב”ה לבדו שיברכני. חייך רבי מאיר ואמר לאישה הבוכיה: לא מאה זהובים ביקשתי, אלא אך לשמוע זאת מפיך. עכשיו, כאשר את סומכת על הקב”ה לבדו, ולא על בשר ודם, היי סמוכה ובטוחה שהקב”ה ישמע תפילתך.
לא חייבים לראות בכדי להאמין: מסופר בחסידות על צדיק אחד, הרואה ממש את האושפזין, הבאים להתארח מידי שנה בחג בצל סוכתו. אותו צדיק טען “אני, איני רואה אותם ממש, אבל אני מאמין שהם באים לסוכתי, כפי שבאים לסוכתו של כל יהודי באשר הוא. וגדולה אמונה מראייה, שנאמר: ” וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֨ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה …” – אף שראו במו עיניהם את מצרים טובעים לעיניהם, היו צריכים לאמונה. ההשגה ע”י האמונה גדולה וחזקה מזו המושגת ע”י הראייה בלבד.
יהי רצון שנדע להעריך ולהבין את כוחה של האמונה בעיקר בעת הזאת שאנו זכינו לשוב לארץ מכוח האמונה והנחישות. ושבל נרפה מכך .
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
