הפרשה פותחת בפסוק : ” וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית–לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד”.
בפרשה זו נמשכות ההנחיות לגבי המשכן, התפקידים, והלבוש של אהרון ובניו אשר מְשַמְשים במשכן. הכוהנים מחיובים להדליק את נר התמיד בכל יום, באוהל מועד. המשך הפרשה מסביר אודות בגדי הכוהנים: אהרון (הכהן הגדול) ילבש אֵפוֹד ועליו החוֹשֶן. על החושן יש אבנים, ועליהן שמות שנים-עשר שבטי ישראל.
בנוסף, יילבש אהרון: מעיל אֵפוֹד, כּוּתוֹנֶת תשבץ, מִצְנֶפֶת, ועליה ציץ זהב. גם בניו ילבשו כּוּתָנוֹת, אַבְנֵטִים ומִגְבָּעוֹת. לציין כי לכהן הגדול שמונה פרטי לבוש לעומת ארבעה לשאר הכהנים – שרק ביום הכיפורים ילבש הכהן הדגול את כל שמונת פרטי הלבוש.
בהמשך מתואר טקס המילואים – הטקס בו מקדישים את אהרון ובניו לתפקידם במשכן. ובסוף הפרשה מתואר הציווּי לבנות מזבח קְטוֹרֶת, שיוּנַח לפני הפָּרוֹכֶת שעל ארון העֵדוּת.
חשוב לציין כי בפרשה זאת שמו של משה אינו פעם אחת ויחידה! יש לכך הרבה הסברים, יש הסבר שהוא קשור לפרשה הבאה בא מוזכר חטא העגל ובה משה אומר להשם : “וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן–מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ….” סיבה נוספת שכאן מדובר על עבודת הכהנים, משה נבחר להנהיג את העם ואילו אחיו אהרון וצאצאיו לעבודת הכהונה.
“אֶת-הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר; וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם” פסוק זה בפרשה נבחר לאחר ויכוח תלמודי לפסוק הכי חשוב בתורה וגבר על “שמע ישראל” ואף על “ואהבת לרעך כמוך”. פסוק זה נבחר משום שהוא מדבר על כוח השגרה וההתמדה שע”פ כל מחקר זהו מתכון ובסיס להצלחה.
על חשיבותה של התמדה: נער צעיר, שבא לחכם הכפר ובפיו מלות ייאוש על אי הצלחתו להגשים את חלומותיו. הזקן החכם לקח את הנער ליד היער והראה לו עצי במבוק סיניים בגובה של שלושים מטרים. הזקן שאל את הנער, האם יודע הוא לומר כמה זמן לקח לעץ להגיע לגובה כזה? הנער לא ידע להשיב ואז החכם הסיני פנה אליו ואמר לו: “בוא אתי ואראה לך”. צעדו שניהם יחדיו לשדה בו היו שתילים רכים של עצי במבוק…לאחר שבוע חזרו הזקן והנער והנה השתילים גבהו במטר אחד…לאחר שבוע נוסף צמחו בעוד מטר ובשבוע לאחר מכן הכפילו השתילים את גובהם והגיעו כבר לארבעה מטרים. בשבוע הרביעי גבהו השתילים והגיעו לשמונה מטרים, בשבוע לאחר מכן הגיעו כבר לששה עשר מטרים ובשבוע השישי הגיע גובהם לשלושים מטר. הזקן שאל את הנער שוב – “כמה זמן לדעתך לקח לשתילי הבמבוק להגיע לגובה של שלושים מטרים?” ענה הצעיר – “ששה שבועות”. או-אז חייך אליו הזקן וסיפר לו: “את עצי הבמבוק האלו שתלו לפני חמש שנים. כל יום ויום השקה אותם בעליהם והם נשארו באותו גודל במשך חמש שנים ללא שינוי ורק עתה, לאחר חמש שנים, ראינו את הצמיחה בבת אחת במשך ששה שבועות בלבד”. שאל אותו הנער: “אם כך, מדוע היה צורך להשקות חמש שנים, אם השתילים לא הגיבו בצמיחה מיידית?” ואז גילה לו הזקן את סוד הבמבוק – “במשך שנים הבמבוק הכין מתחת לפני הקרקע שורשים חזקים ורחבים ורק לאחר חמש שנים התחיל בצמיחה לגובה וזאת תוך ששה שבועות”.
יהי רצון שכל השגרה והתמדה שלנו בכל מעשינו תהיה מלאת סיפוק, גם אם נראה שהאופק לא תמיד בהיר שתמיד נזכור ש:
“הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ”
שבת שלום ומבורך
חג פורים שמח
חזי ברזני
