בסימנא טבא, מתחילם את חומש ויקרא – ספר ויקרא עוסק ברובו, בתורת הקורבנות ובכוהנים המשרתים במשכן. יש קורבנות שהם בגדר חובה, ויש שהם רְשות – לפי רצון המקריב וצרכיו. בפרשת ויקרא בפותחת בפסוק : “וַיִּקְרָ֖א אֶל־משֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר:” מתוארים חלק מסוגי הקורבנות:
קורבן עולָה – אדם מביא קורבן לפי רצונו, על פי החלטתו החופשית, מן הבקר, הצאן או העוף. הקורבן הזה נשרף כולו על המזבח ולא נוֹתָר ממנו דבר לכוהנים.
קרבן שְלָמים – קורבן שחלקו נשרף לגמרי על המזבח, חלק אחר שלו ניתן לכהן, וחלק נאכל על ידי מקריב הקורבן.
קורבן חַטָאת – קורבן שמביא כל מי שחטא בשגגה, או נטְמָא, ונודע לו חטאו לאחר מכן. מטרת הקורבן היא לכפר על החטא.
קורבן אָשָׁם – קורבן שמביאים חוטאים המתחרטים על מעשיהם, או אנשים שיש להם סָפֵק האם חטאו או לא.
“כָּל־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תַּקְרִ֨יבוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה לֹ֥א תֵֽעָשֶׂ֖ה חָמֵ֑ץ כִּ֤י כָל־שְׂאֹר֙ וְכָל־דְּבַ֔שׁ לֹֽא־תַקְטִ֧ירוּ מִמֶּ֛נּוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה”
בפסוק זה מפרשתנו, יסוד גדול ועצום. השאור הוא דבר חמוץ ביותר, והדבש מתוק ביותר; ומשניהם מזהירה התורה שלא להקריב קורבן כלשהו. הנחיה זו מרמזת לאדם להתרחק מן הקצוות. וכפי שכותב ר’ מנחם בקר זצ”ל, בספרו פרפראות לתורה, בשם הרבי מקוצק – “הצדיק ר’ מנחם מנדל מקוצ’ק זצ”ל רואה באיסור זה סמל לדרך הרצויה של היהודי בעבודת השם, לעולם יש להלך ב’דרך המלך’ ולהתרחק מן הקיצוניות (‘לא בחמיצות יתר ולא במתיקות יתר’).” השאור והדבש הם שני קצוות. הן בהרכבם החומרי והן בטיבם ובטעמם. בהוראה שלא להקטיר על המזבח ‘כל שאור וכל דבש’, באה התורה ללמדנו, שהקצוות אינם מביאים טובה לאדם, וראוי לנו להתרחק מכל דרך קיצונית ולבחור ב’דרך הממוצעת’ או במילים אחרות – שביל הזהב.
הרמב”ם לוקח את הפסוק הזה לחיים עצמם ומסביר: ראוי לדבוק בדרך האמצע ולהתרחק מן הקצוות (למשל, קמצנות ופזרנות הם שני קצוות, ואדם צריך למצוא ביניהם את המינון הנכון ולדבוק בו), אך יחד עם זאת, לעתים כדי להגיע למינון נכון, אדם צריך בשלבים הראשונים, באופן זמני, לנטות אל הקצה; כי כשאדם בא לראשונה להיגמל ממידה רעה מסוימת, אזי בשלבים הראשוניים יאחז בקיצוניות ההפוכה, עד שלאחר מכן יוכל לחזור לדרך האמצע ואז ישאר בה.
אם התורה מצווה עלינו את דרך האמצע, בימים אלו, ראש חודש ניסן, עלינו לנסות להפוך כל אבן כדי למצוא את ‘ שביל הזהב’, שניכנס לחג החירות שלמים ומוכנים.
שבת שלום ומבורך
חודש ניסן טוב ומבורך
חזי ברזני
