“צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר…”
פרשת צו ממשיכה לדון בקורבנות, כאשר כאן מובאות ההנחיות לכוהנים על פעולות ההקרבה של סוגי הקורבנות :עולָה, מִנחָה, חַטָאת, אָשָם וזבח השְלָמים.

על מנת שהכוהנים יתחילו במילוי תפקידיהם, מתואר בפרשה טקס המילואים, זהו הטקס שבו מקדישים את המשכן, ואת אהרון ובניו לעבודה במשכן, על ידי מְשיחָתָם בשמן המשחה. האירוע החשוב הזה התקיים במשך שבעה ימים, ובהם לא יצאו אהרון ובניו מפֶּתח אוהל מועד.

“צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. מסביר -רש”י ” אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות” –

מידת הזריזות הינה דבר חיוני בבניית אישיותו של האדם. כותב בעל “אורחות צדיקים” – כי מידת הזריזות היא תכשיט לכל המידות והיא מתקנת את כולן. ומוסיף כי הזריזות היא מידה גדולה לתורה ולמצוות וגם לעניין תקנת העולם הזה והיא מידת הצדיקים לעבודת הבורא יתברך. ר‘ אריה לוין זצ”ל, שהיה מכונה רבם של האסירים, הבין מעלתה של מידה זו ואף ידע ליישמה כהלכה.

מסופר כי באחת השבתות, ביקר ר‘ אריה בבית הכלא ב”מגרש הרוסים”, כדי להתפלל עם אסירי ציון ולקרוא לפניהם בתורה. בתום התפילה ניגשו אליו כל האסירים כדי לברכו בברכת “שבת שלום”, והוא כדרכו השיבם בלחיצת יד חזקה בחיוך מלבב ובמאור פנים. כרגיל היה ר‘ אריה שואלם אם יש “פנים חדשות” בקרבם, דהיינו האם הובאו לכלא אסירים חדשים, לשאלתו השיבוהו בחיוב ואמרו לו כי בפינת החדר הסמוך ישנו אדם רזה וצנום, היושב תוהה ובוהה וממרר בבכי כל הזמן.

ניגש אליו רבי אריה, שאל לשלומו ולסיבת בכייתו, השיבו האסיר: הכיצד לא אבכה? הלכתי לתומי ברחוב ולפתע תפסוני שוטרים בריטיים והשליכוני לכלא ואנכי חף מפשע, ולי הורים זקנים ותשושים שאינם יודעים כלל שנאסרתי ולבטח דואגים הם היכן נעלם בנם”. רבי אריה ניסה לעודדו וביקשו שיחדל מלבכות, אף שאלו למקום מגורי הוריו, השיב האסיר כי הם מתגוררים במאה שערים שליד העיר רחובות וכי אין שמות לרחובות, אך יכול הוא לתאר לו את סמטאות שכונתו, ונקב בשמות הוריו.

לחץ ר‘ אריה את ידו והשיבו “הסר דאגה מלבך וה‘ יהיה בעזרך!” משנפרד ר‘ אריה מהאסירים, ניגשו האסירים לאסיר הבודד הזה ושאלוהו “מה שוחח עמך ר‘ אריה ומה אמר לך?” השיבם האסיר דברים כהווייתם, חבריו למאסר נדו בראשם והיו שאמרו לו כי ברכה לבטלה בירכו הרב, שהרי עד צאת השבת ישכח ר‘ אריה את שם הוריו ואת כתובתם. קל לשער מה גדלה השתוממותם של האסירים בראותם למחרת היום זוג קשישים העושים דרכם בחצר הכלא, בבואם לבקר את בנם.

התברר כי מיד עם צאת השבת, עשה רבי אריה את דרכו לרחובות וטרח טרחה מרובה כדי למצוא את הורי האסיר ולגלות את אוזנם כי ביקר את בנם ואל להם לחשוב כי נעלמו עקבותיו.
יהיה רצון שנגלה זריזות בכל ההכנות של חג הפסח מתוך שלוות נפש השמורה לחירות אמיתית.

שבת הגדול שלום ומבורך
חזי ברזני
כותב מאוושויץ-בירקנאו