“זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר | אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶ֩יךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל”

בני ישראל נמצאים במדבר 40 שנה, דור מצרים נענש בחטא המרגלים וצריך לקבור אותם במדבר (“מתי מדבר”) – ומכאן הציווי לקחת פרה אדומה, שאת האפר של השריפה שלה יוסיפו להכנת מים לטיהור טמאי מת. מרים – אחות משה נפטרה ובני ישראל מתלוננים שאין להם מים. משה ואהרון מכים את הסלע במקום הציווי לדבר איתו, ויוצאים מים. אך בעקבות הכאת הסלע, משה ואהרון נענשים שלא יכנסו לא״י. בני ישראל מגיעים לארץ אדום, אך מלך אדום מסרב לתת להם לעבור. גם סיחון לא נותן לבני ישראל לעבור בגבולו, ואף יוצא למלחמה נגדם. ישראל יורשים את ארצו, וכך גם עמו של עוג מלך הבשן. הפרשה מתארת את מותו של אהרון בהור ההר לעיני כל העדה. ישראל שוב מתלוננים, וה’ שולח בהם נחשים. אחרי שהם מבקשים ממשה להתפלל בעדם, עושה משה נחש מנחושת וכל הרואה אותו, נרפא. רמז לנחש שמכיש וגם נחש מחייה. הנחש הוא אמצעי החטא הוא שממית.

“וכי נחש ממית או נחש מחיה”?

בסמל בתי המרקחת בישראל כרוך נחש. כיצד הפך הנחש הארסי סמל לריפוי? הפרשה שלנו ממחישה זאת. עם ישראל נמצא במדבר, רואה ניסים ברמה יום יומית. כל יום מקבלים – ‘לחם’ היורד מן השמים ומים מבאר הנוסעת ומתקדמת בכל המסעות. ואלו במקום להודות, מתלוננים כנגד המן: “… וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל” – עונשם של המקטרים מגיע :”…וַיְנַשְּׁכוּ (הנחשים) אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל”

מה הסיבה לעונש זה? “בת קול נפלה מִן שמי מרום וכך אמרה: בואו ראו את כל טובות שׁעשׂיתי לעם ישראל. העלתי אותם פדויים מִמִצרים, הורדתי להם מן מהשמים. ועכשיו מלינים על הטעם והאיכות שלו . והנחש שגזרתי עליו מבראשית, עפר יהיה מזונו, לא הִתרעם עלי. ואילו הִתרעמו על מזונם. ועתה, יבואו נחשים שלא הִתרעמו על מזונם וינשכו את העם אשר הִתרעמו על מזונם” ( תרגום לתורה ע”פ התנא יונתן בן עוזיאל ). הנחשים שקיבלו את עונשם יפגעו במי שהתנהג ככפוי טובה.

ישראל בצער ומתחרטים ומבקשים ממשה: “..הִתְפַּלֵּל אֶל ה’ וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ. וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם” על פי מצוות השם, משה עושה צורה של נחש מנחושת וממקם אותו גבוה. “… וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי”

מה ערכה של ההבטה וההסתכלות בנחש וכיצד היא מביאה לרפואתו של מי שהוכש?

חז”ל מסבירים. אין זו רפואת הגוף, אלא רפואת הנפש. החטא הוא רוחני וגם הרפואה לכך היא במישור הרוחני. “בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים…” (מסכת ראש השנה ). נחש הנחושת שהתנוסס גבוה, היה האמצעי שנועד לגרום לעם להרים את מבטו כלפי ריבונו של עולם. מתוך תקווה שפעולה זו תכניס בליבם אהבת ויראת השם. למעשה, ״התשובה״ לכפיות טובה שלהם. החשובה זאת כוונת הלב. מבלי כוונת הלב, רק להביט בנחש לא היה מועיל .
כפיות טובה היא תכונה מזיקה. ולא מזיק ואפילו רצוי מידי פעם להביט למרום להגדיד פשוט תודה, כי יש על מה.

שבת שלום ומבורך

חזי ברזני