בפרשה זאת ממשיך משה את דבריו אל בני ישראל ופותח בכנות כי קשה לו להשלים עם כך שלא יכנס לא”י ומתאר את תחנוניו לפני הקב”ה להתיר לו להיכנס. אך הדבר היחיד שנתן לו הוא לעלות על הר נבו ולראות את הארץ לארכה ולרוחבה. משה מדגיש בפני העם על חשיבות שמירת התורה וחוקיה, מבלי להוסיף או לגרוע. כמו כן, את זיכרון מאורעות המדבר, עליהם יש לספר לדורות הבאים, כגון מעמד הר סיני ואת האיסור החמור על עבודה זרה.

משה חוזר בפניהם על עשרת הדברות, הוא מצוה אותם לשמור עליהם – כמו על שאר המצוות, ומסכם בפסוק החשוב, המוכר והידוע לכל יהודי: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד”.

“וָאֶתְחַנַּן אֶל ה’ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר…”

בין ההתייחסות לעבר ,לבין המבט לעתיד, מספר משה על תחינתו ותפילתו להיכנס לארץ. מצאתי שני הסברים: אחד לגבי התפילה וחשיבותה ושני מדוע לא נענה בכל זאת הקב”ה:

1- תחילה ניתן להבין מהי משמעות של תפילה ותחינה, מתיאור התפילות של משה רבנו, מסרים שונים לעולם התפילה לדורות …משה רומז ” בָּעֵת הַהִיא “. במסכת ברכות, מובא שחזקיהו המלך חלה ונטה למות, בא אליו ישעיהו הנביא לבקרו, ואמר לו שהוא ימות: “ויאמר אליו: “כּה אָמַר ה’, צַו לְבֵיתֶךָ [תן צוואה למשפחתך], כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה” לאחר דין ודברים ביניהם, אמר ישעיהו שלא יעזור לו דבר כי “כבר נגזרה עליך גזירה”. בשלב זה חזקיהו ענה לישעיהו: ” בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וָצֵא! כָּךְ מְקּוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא, אֲפִילּוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים.”. חזקיהו לא התייאש, התפלל, והחלים ממחלתו לחמש עשרה שנים נוספות של מלכות.

2- הקב”ה לא נענה לבקשת משה ובטרם מצטט משה את סירובו של השם, הוא מקדים ומבאר את הסיבה לסירוב: ” וַיִּתְעַבֵּ֨ר יְהֹוָ֥ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י… ” . בפסוק זה חוזר משה על טענה שכבר הושמעה בפניו, בפרשת דברים בצמוד לתיאור עונשם של המרגלים: ” גַּם-בִּי֙ הִתְאַנַּ֣ף יְהֹוָ֔ה בִּגְלַלְכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר גַּם-אַתָּ֖ה לֹֽא-תָבֹ֥א שָֽׁם” והרי משה נענש בחטאו. ומדוע הוא מאשים את ישראל בעונשו?

המדרש בבראשית רבה מבאר עניין זה :

אמר לו הקב”ה למשה: באיזה פנים אתה מבקש להיכנס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך והצאן נפל בשבי. ביקש הרועה להיכנס לפלטרין של המלך. אמר לו המלך: אם אתה נכנס עכשיו, מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן? אף כאן אמר לו הקב”ה למשה: שבח מנהיגותך שהוצאת עם שלם ממצרים, אבל זה נקבר במדבר. ואתה מכניס דור אחר…? מכאן עולה שגורלו של המנהיג הוא כגורל העם אותו הוא מנהיג. לא יעלה על הדעת שהדור יוותר מאחור בשל חטאו, בעוד המנהיג ממשיך הלאה. העם ומנהיגיו קשורים קשר בל ינתק זה מזה. כן, תחינתו של משה, המוצבת בתפר שבין העבר לעתיד, מהווה סיפור החותם את העבר של דור המדבר. תורתו של משה נכנסת לארץ ותלווה את עם השם לנצח נצחים, אולם המנהיג משה יוותר מאחור – עם הדור אותו הנהיג.

שבת שלום ומבורך

חזי ברזני