מכפר סבא תיפתח הטובה. ביום רביעי בערב, ליל תשעה באב, התכנסו כ-170 תושבי ותושבות כפר סבא והסביבה לאירוע “נפגשים בפארק”, כדי ליצור כותרות קצת אחרות ממה שכולנו רגילים לראות מדי יום במבזקי החדשות.
המפגש התקיים בפארק העירוני ע”ש יצחק ולד, באדיבות מוטי מורי מנהל הפארק, אליו החלו לזרום לעת ערב גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, דתיים וחילונים, כל אחד אוחז בתפיסת עולם משלו אך כולם אזרחי מדינת ישראל, אוהבי המדינה והעם, שעשו בחירה אמיצה בימים מפולגים אלו ובחרו לנהל שיח אמיתי וכנה, להסתכל אחד לשני בלבן של העיניים עם לב פתוח ונפש חפצה, לדבר, לשתף, להכיר מקרוב, לעיתים להסכים ולעיתים להסכים שלא להסכים.
את הערב הנחתה עירית קרנדל, שסיפרה על עמותת נפגשים ועל העומד בראשה, דוד סולומון – בחור צעיר בן 26 שהחליט בתום השירות הצבאי שלו לתרום את פקדון השחרור וכספים נוספים שחסך ולהקים את עמותת “נפגשים” שפועלת כבר למעלה משנתיים במטרה לקרב בין כל חלקי העם. מה שהניע אותו לצעד היה שירותו הצבאי, בו חווה אחוות לוחמים בין כל המגזרים אולם כשיצא לאזרחות הרגיש כי כל מגזר מסתגר בסביבה דומה לו.
בתחילה, פתחו בדברים מורן מישל, יזמית חברתית וממובילי המחאה בכפר סבא, והרב ליאור אנגלמן, סופר וראש בית המדרש הקהילתי בעיר. השניים ניהלו שיח פתוח ומחבר והיוו דוגמה לדרך לתקשר בכבוד ובהערכה גם עם השקפות שונות משני עברי המתרס. לאחר מכן התפצלו הנוכחים למעגלי שיח כאשר לכל מעגל היה מנחה מנוסה שהוביל את השיח ממחוזות של כאב לתקווה.
למרות השעה המאוחרת והפארק שנסגר, הנוכחים ממש סירבו להפסיק את ההרמוניה המיוחדת שנוצרה בקבוצות ונשארו עם טעם של עוד ורצון עז להיפגש בשנית. בלית ברירה, האנשים יצאו ביחד מהמתחם, כשהם לא מפסיקים לדבר, ואף מזמינים זה את זה במיזמים שונים של אנשים פרטיים למפגשי סלון נוספים ולא לחכות ליוזמה ציבורית. “אנו מקווים ליצור עוד הזדמנויות למפגשים כאלו לאורך השנה”, אומרים המארגנים(תושבי העיר שאכפת להם), ושנזכה לחיים משותפים, נעימים ומכבדים בעירנו כפר סבא שמאז ומתמיד ידעה להכיל את הגוונים השונים של החברה הישראלית בגאוות יחידה משותפת”.
כמו האירוע בכפר סבא, התקיימו מפגשים מחברים בעוד כ-70 מוקדים ברחבי הארץ, אולם האירוע בכפר סבא היה ללא ספק אחד מהגדולים שבהם.
מורן מישל:”מעולם לא ציינתי את ערב ט׳ באב בעבר, אבל כשהגיעה השנה הזמנה לפתוח את ערב מעגלי השיח לצד הרב ליאור, היה לי ברור מיד שהתשובה היא כן.
מזה כמה חודשים שאני שותפה בהובלת קהילת ״הבלתי נפרדים״ – מפגשים של רצון טוב בין אנשי המחאה לאנשי ימין והשומרון, וההזמנה הזאת התקבלה אצלי כמו המשך ישיר לעשייה שאני מאמינה בה כל כך.
“חורבן הבית השנה הוא לא זכרון רחוק, אלא תחושה שחלק גדול מאיתנו הולך עימה יום-יום, ולהבנתי השיחות בינינו הן הסיכוי הטוב ביותר בניסיון למנוע את האסון.
ביחד עם הרב ליאור הרגשתי שאנחנו פותחים צוהר לערב של שיח אחר, שבכוחו להכניס קרן אור קטנה דרך הסדקים שנפערו בחברה הישראלית בשנים האחרונות, וכשסיימנו לדבר והמשתתפים התחלקו למעגלים – שלא על הכל מסכימים בהם ואולי אפילו לא על הרוב – נדמה היה לי שהלילה הזה מואר במאות קרני אור של רצון טוב לשמור על הבית, לאחד את החברה הישראלית הפצועה, לראות את הטוב שבאחר ולקחת אחריות מתוך אמונה שהדבר בידינו. מי ייתן ובכנסת ישראל וממשלתה ילמדו מהציבור הישראלי, ולא להיפך”.
