משה מדבר על החובה למנות שופטים הממונים על החוק והדין, כמו גם שוטרים אשר ממונים על שמירת החוק, גופי אכיפה אלו חיוניים לקיום הסדר בעם.
הפרשה ממשיכה בצווי למנות מלך שיבחר אך ורק מתוך העם. ונאסר עליו להרבות רכוש, כסף, זהב סוסים ונשים. הוא מצווה לכתוב לו ספר תורה – שילך עמו תמיד.
עוד מצווה משה על האיסור לעסוק בכישוף, ויש להתייעץ ולקבל את חזון נביאי האמת שיבחרו ע”י השם, כללי ההתנהגות בעת מלחמה, חשיבות הביטחון בהשם שיצליח בידינו, כללים הקובעים מי לא מצטרף למלחמה, וכללי התנהגות לאחר הניצחון.
“לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים”
מסופר על רבי שמואל ש’מעלקא מניקלשבורג זצ”ל, שבזמן כהונתו כרב העיר, תמיד היו תלויים על הקיר שבבית-הדין שלו, מקל ותרמיל. כאשר שאלוהו פעם פרנסי העיר שבואו להידיין בפניו: מה טעם מצא הרב בלהציב בקיר מקל ותרמיל, ענה להם: “דעו לכם, ראשי הקהל, שאין אצלי משוא פנים. לא אטה משפט ולא אכיר פני איש, יהיה אשר יהיה, ייקוב הדין את ההר. ואם אחד מכם לא יהיה מרוצה ממני, הריני תמיד מוכן ומזומן להסתלק מן הרבנות, לקחת את מקלי ותרמילי ולנדוד ולהלך באשר אלך, אפילו אם אצטרך, חס ושלום, לחזר על פתחי נדיבים”.
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ ”
מסופר על קבוצת חסידים שבאו להתלונן בפני רבי אברהם מסוכצ’וב זצ”ל, על הרב של עירם, שהכשיר בשאלה של בשר וחלב, שלפי דעתם היה צריך להחמיר בעוד הרב הקל, ושאלו האם ניתן עוד לסמוך על רבם בהוראותיו בשאלות של איסור והיתר, או שמא להביא רב אחר תחתיו.
השיב להם: הרי אפילו לדבריכם, הרב הכשיר דבר שהוא עניין של איסור דרבנן, ואילו אתם רוצים לעבור על איסור דאורייתא!, כי מחלוקת היא איסור דאורייתא, והוסיף: וזהו שאמר הכתוב: ” כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם “, הרי זה מפני שיש דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ “.
פרשת שופטים בפתחו של חודש אלול מכניסה אותנו אל חשבון הנפש המתבקש, לא כל מה שאנו רואים בחיים אנו באמת מבינים, אי אפשר לשפוט אף אחד, רק את עצמנו. ולכן פותחת הפרשה במשפט: “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ ” -אל תתן לאחרים! אלא לעצמך.
שבת שלום ומבורך
חודש אלול טוב ומבורך
חזי ברזני
