לע”נ כל הנרצחים בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים הי”ו, להצלחת כל חיילי צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם!
פרשת ויחי מסיימת את ספר בראשית וחותמת את סיפורי האבות עם מותו של יעקב וקבורתו במערת המכפלה. הפרשה מתארת את ימיו האחרונים של יעקב. יעקב נוטה למות ויוסף מביא בפניו את בניו, אפרַים ומנשה, כדי שיברכם, ויעקב שבתחילה לא זיהה אותם מתייחס אליהם בברכתו כאילו היו בניו. לאחר מכן, מברך יעקב את כל בניו, מראובן ועד בנימין, כל אחד בברכה המיוחדת לו. כזכור בני יעקב, מהם מורכבים שבטי ישראל .
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם:
אנו למדים על מעלת השתיקה משני בני יוסף. בזמן שסבא יעקב שיכל את ידיו, יכל מנשה לומר: “סבא, טעית! אני הבכור, שים את ימינך על ראשי”, אך הוא שותק. כשיוסף מתערב ואומר לאביו “לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו” יכל אפרים לומר: “אבא, מדוע אתה מתערב?! סבא יודע מה הוא עושה” – אבל הוא שותק.
בעיר העתיקה, בירושלים, עמד ילד עם מגש ועליו כעכים חמים למכירה. אחד הסוחרים זיהה שהמגש מזהב והוא עתיק יקר המציאות, וכיוון שהבין שהילד שמחזיק בו איננו מבין את ערכו, אמר לו: “ילד, אם אתה רוצה אני אקח ממך את המגש ואתן לך 100 שקל, הילד הנבון חשב בליבו אם הוא רוצה 100 כנראה זה שווה לפחות 200 והשיב בשלילה. הוא החליט לבדוק עד כמה האיש רוצה את המגש ואמר לו אם אתה רוצה נעשה החלפה, תביא את החמור שלך וקח את המגש. האיש מיד הסכים ואז הבין הנער שמגש כזה כנראה שווה כמה אלפים… והוא סירב אלא אם כן איש שיחו יראה לו כיצד עושה חמור?… והאיש החל לנעור כחמור. הבין הילד שאם הוא מוכן בשוק הומה אדם לנעור כחמור, משמע שמה שבידו שווה כנראה כמה עשרות אלפים… והוא אמר לאיש: “תשמע, לא ככה, חמור עומד על שניים? האיש מיד התכופף על ארבע והחל נוער בקולי קולות בזמן שתיירים מתקבצים ומצלמים ומסריטים את האיש… אמר אותו הנער אם זה מוכן לבזות את עצמו כך, משמע שיש לי כמה מיליונים ביד. אמר הילד לאיש: “שמע! אתה יכול לקום… אני עם חמורים לא עושה עסקים”. חשב האיש ואמר לעצמו: “איזה טיפש אני, אילו הייתי שותק המגש היה אצלי כבר. נערתי כחמור – נשארתי חמור”. כך הוא הפשט: לא פעם אנו נתקלים באנשים שיש לנו הרבה מה לומר להם… בעיקר בעת עימות אנו חושבים שיש לנו מה להגיד כאן. עלינו לדעת שאם נדבר – נצא בסוף טיפשים. תשתוק – תצא חכם. גם מנשה וגם אפרים יכלו לדבר, אבל הם העדיפו לשתוק ולכן עד היום כל בית בישראל מברך את ילדיו בהם.
״סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה״ (רבי עקיבא – פרקי אבות ) . ישימנו אלוקים כאפרים וכמנשה .אמן
אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
חזק חזק ונתחזק
ולימים טובים
שבת שלום ומבורך
