לע”נ כל הנרצחים בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים הי”ו, להצלחת כל חיילי צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם!
עם ישראל, בהובלת משה, יוצא ממצרים ברכוש גדול ומגיעים לים סוּף שם עוד נס משמעותי שלמעשה מעביר אותם לחירות סופית – הים נבקע לשנַיִים, ישראל עוברים ביבשה בתוך הים. הים נסגר וצבא פרעה, שרדפו אחריהם, טובעים בו. בני ישראל שרים את שירת הים.
במסעות ישראל במדבר ולמרות הניסים הגלויים שראו במצרים ועל הים, הם מתחילים להתלונן. בתחילה מגיעים למקום שהמַיִם בו מָרים, והשם נותן בידי משה פתרון, כיצד להמתיקם. אחר כך מתלוננים ישראל על רָעָב, והשם שולח להם שְׂלָו (סוג של עוף) ומָן, מן השמיִם. ושוב, חסרים לעַם מים, והוא מתלונן על כך. משה מכה על הצוּר, ויוצאים ממנו מים.
הפרשה מסתיימת בהתקפת עמלק בישראל. משה נושא את ידיו למעלה, ובעזרת סימן זה מנצחים בני ישראל. ה’ מבטיח למחוֹת את זכרו של עמלק, לדורות. (גם בדור שלנו !!!)
“וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֨ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבְמשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ”
בני ישראל ראו את קשיחות לבו וקשיות ערפו של פרעה, את ההתפתלויות, את הפכפכותו ואת המכות שהביא עליו בעקשנותו, ולמדו את הלקח, ויראו את השם. הם לא אמרו: פרעה הוא מפלצת, שטן בדמות אדם. פרעה הוא רשע, לבו לב אבן. אין מביאים ממנו ראיה, אין למדים ממנו גזירה שווה. אין לנו עמו מאומה. הם לא אמרו כך, כי ידעו, שפרעה אף הוא אדם על חולשותיו ועל הרוע שבו. כשם שחייב אדם לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, כמו כן חייב הוא לפחוד שמא יגיעו מעשיו למעשי פרעה. על מי שאינו סבור כך, הגאון הצדיק רבי יהודה ליב חסמן המשיל זאת לתלמיד בבי”ס לרפואה, שצפה בגדולי הרופאים, אשר התכנסו סביב גוויתו של נפטר. הלה חלה במחלה אנושה, וקיבל תרופה ניסיונית. התרופה לא הצילה את חייו, יתכן שלא היה בה ממש, יתכן שניתנה במועד מאוחר מדי או במינון קטן מדי, ועתה נקבצו סביב גופתו וערכו בה ניתוח. והנה בשורה. הוברר, שהתרופה החלה לפעול את פעולתה, רישומה ניכר היטב. יש לשנות את המינון, וניתן יהיה להדביר את המחלה. שאל הסטודנט: “מי היה הנפטר”. אמרו לו: “אסיר מבית הכלא, שנדון למאסר עולם”. קרא הסטודנט: מפושע נתעב זה תלמדו לגבי אנשים הגונים וישרים, הלא תבושו להביא ממנו ראיה, ללמוד ממנו גזירה שווה”. לעגו לו “אויל, הלא תדע כי כל בני האדם בכל הארצות, ובכל הדורות לבנים ושחורים, צהובים ואדומים, שווים הם בתכונת גופם ותולדתם, וניתן ללמוד וחובה ללמוד מן הפרט על הכלל”. הוא הפשט – יכול כל אדם להיות כמשה, ויכול כל אדם להבדיל להיות כפרעה. כי זה כמו זה בני אדם היו, ושניהם מחייבים את כולם. משה – ללמוד ממנו וללכת באורחותיו, ופרעה – לברוח מדרכיו כמפני אש.
יהי רצון שתמיד נדבק ונלמד מאנשי ענווה וצניעות כמשה רבנו .
אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
שבת שלום ומבורך .
חזי ברזני
