בפרשת תצווה ממשיכות ההנחיות והציוויים בכל הקשור למשכן, תוך התמקדות בתפקידים, בלבוש של אהרון הגדול ובניו הכוהנים, המְשַמְשים במשכן. בראש ובראשונה על הכוהנים להדליק את נר התמיד בכל יום, באוהל מועד. כמו כן, מפורטים בגדי הכוהנים: אהרון הכהן הגדול ילבש אֵפוֹד ועליו החוֹשֶן. על החושן יש אבנים, ועליהן שמות שנים-עשר שבטי ישראל.

אנו מוצאים בפרשה את הקב”ה מצווה את משה ציוויים רבים למשכן וכליו. אך שמו של משה לא מוזכר בכל הפרשה. למעשה, מאז לידתו של משה ועד סוף התורה – זו הפרשה היחידה שבה שמו של משה לא מופיע כלל, אפילו לא פעם אחת. לפי המפרשים, אחת הסיבות היא דברי משה לקב”ה לאחר חטא העגל: “ וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.”. מילים, אפילו אם נאמרות על-תנאי, מותירות רושם. לכן על אף שמחל השם לעם ישראל, בכל זאת נמחק שמו של משה מפרשה אחת בתורה.

מסופר שהגיע יהודי אל הרב קנייבסקי זצ”ל וביקש ברכה עבור אמו החולה מאוד. הרב בירך רפואה שלימה. אך אותו יהודי לא הסתפק בברכה והוסיף ואמר “אני מוכן לקבל על עצמי את המחלה והייסורים של אמי, ובלבד שהיא לא תסבול. אני כבר לא יכול לראות בסבלה”. שמע הרב קנייבסקי את הדברים והגיב בזעזוע: “חס ושלום, אל תגיד דיבורים כאלה. תאמר שתלמד עבורה לרפואתה, ובעזרת השם יהיה בסדר”. האיש יוצא מהחדר, מאושש ומעודד מהברכה.

מיד לאחריו נכנס יהודי צעיר שבור ורצוץ, ובפיו סיפור מזעזע. אותו יהודי עובד במקום עבודה מסוים, ובאחד מימות השבוע שעבר החליט לקחת חופש מהעבודה, להיעדרותו לא היה שום תירוץ מוצדק. מששאל אותו המעסיק מדוע לא הגיע לעבודה, השיב לו, כי סבתו נפטרה בפתאומיות, ולכן לא הגיע. כמובן שהסיבה נתקבלה בהבנה, ובהשתתפות בצער העובד. אבל האמת היתה שהבחור שיקר, וסבתו לא נפטרה. אלא שמאחר ולא היה בפיו מענה ראוי, ‘פלט’ מפיו שקר מוחלט. והנה, לא חלפו להם 48 שעות, והסבתא נפטרה בפתאומיות! לדבריו, סבתו היתה אשה בריאה וחזקה, ופטירתה הפתאומית הותירה את כל בני המשפחה מזועזעים. מצפונו של הנכד לא שקט ולא פסק מלייסרו, שמא במו פיו גרם לפטירתה של סבתו היקרה.

היהודי הגיע לפני מרן הרב קנייבסקי, וביקש לשאול האם הוא אשם בכך, ומה תקנתו. הרב קנייבסקי לא הרגיע אותו כלל. אדרבה, הטיח בו דברים קשים: למה דיברת שטויות? עשית לא טוב, אסור לדבר שטויות. והוסיף ואמר: “באמת יתכן שהדיבור המיותר הזה גרם לכך שנפטרה הסבתא, שהרי ברית כרותה לשפתיים, ותקנתך עכשיו תהיה על ידי שתלמד משניות יום-יום, לעילוי נשמתה במשך כל השנה, ובכך יכופר לך”.

משיצא היהודי, הרים הרב קנייבסקי את עיניו ואמר: “איפה ההוא שרצה לקחת מקודם את המחלה על עצמו … תגידו לו שישאל את זה שהיה כעת כמה צריך להיזהר בדיבור”….

“שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ” (משלי שלמה כ”ג כ”ד)

אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

שבת שלום ומבורך.
חזי ברזני