לע”נ כל הנרצחים והנרצחות בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי וחיילות צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים והפצועות הי”ו, להצלחת כל חיילי וחיילות צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם.
פרשת צו, גם היא עוסקת בקורבנות, ובעיקר בהנחיות לכהנים על פעולות ההקרבה של קורבנות שונים (עולָה, מִנחָה, חַטָאת, אָשָם וזבח השְלָמים).
כמו כן, על מנת שיוכלו הכוהנים להתחיל במילוי תפקידיהם, מקיימים את טקס המילואים – הטקס שבו מקדישים את המשכן, ואת אהרון ובניו לעבודת המשכן, על ידי מְשיחָתָם בשמן המשחה. האירוע החשוב הזה התקיים במשך שבעה ימים, ובהם לא יצאו הכוהנים מפֶּתח אוהל מועד.
“צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ”: מסביר לנו רש”י “אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות”.
התורה והמצוות נועדו לדורות, היא צריכות זירוז, לבל תתישן, אלא תהא נעשית תמיד מתוך התלהבות והתחדשות, שהרי באופן טבעי, דבר החוזר חלילה, סופו שנעשה דבר שבשגרה, ונעשה כמו שנאמר בימינו ‘טייס אוטומטי ‘, וכל חביבותו הולכת ומתמעטת. לפיכך אומרים אנו בתפילת שחרית, “אשרינו מה טוב חלקנו… ואומרים בכל יום פעמיים באהבה”. אשרנו וטוב חלקנו בזה, שאם כי אנו אומרים “שמע ישראל” פעמיים בכל יום, בכל זאת הרינו אומרים זאת “באהבה”, מתוך התלהבות, רעננות והתחדשות תמידית.
וכל זה נאמר בדור שניתנה בו התורה והמצוות, קל וחומר לדורות הבאים כשהמצוות כבר נעשות ומתקיימות זמן רב וממילא חסר בהתחדשות שהייתה בזמן הציווי הראשון, לכן צריך זירוז מיוחד לכל הדורות.
” אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ ” – אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו (רש”י).
סוחר עצים עשיר אחד, היה בדרכו ממקום למקום, על חבילה נכבדה של עצים, אותם העביר בנהר. כשהגיע לפטרבורג, לא נתנו לו לעבור במקום, והוא “נתקע” עם הררי העצים שבבעלותו, וערכם ירד פלאים, הסוחר ראה את מפעל חייו קורס, ובכה על מר גורלו. והנה, לפתע הוכרזה באזור שעת חירום, מחירי העצים טיפסו מעלה, הסוחר התעשר עושר רב תוך ימים ספורים. שמח על ההצלה והעזרה ששלח לו הקב”ה, הלך הסוחר לביתו של הרב חיים מוולוז’ין זצ”ל לתרום סכום הגון לישיבה. שאלו הרב, מה ראה לתת הפעם סכום כה נכבד כתרומה?, סיפר לו הסוחר את אשר קרה לו. השיב לו הרב “באמת כל יום יש נסים לעניים, שבלילה הם בלי פרוטה, ולמחרת משתכרים ומתפרנסים, ונותנים שבח והודיה לקב”ה כנאמר ” עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ”. אבל העשירים לא תמיד רואים את השגחת השם ביום יום, ורק כאשר הם מצליחים למעלה מדרך הטבע, הם נזכרים בכך ומודים על כך.
“וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם.”
אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
