פרשת מצורע תשפ”ד שבת הגדול / מאת: חזי ברזני

לע”נ כל הנרצחים והנרצחות בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי וחיילות צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים והפצועות הי”ו, להצלחת כל חיילי וחיילות צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם.

פרשת מצורע הינה המשך ישיר לפרשה הקודמת, כאשר מבריא המצורע ממחלתו עליו לעבור טקס טַהֲרָה. עליו להביא שתי ציפורים. אחת מהן שוחטים, ואת השנייה טובלים בדם הציפור השחוטה, ומַזים על המִיטַהֵר שבע פעמים. המיטהר מכבס את בגדיו, וביום השמיני מקריב קורבן אשָם.

כפי שציינו, גם הבית יכול להיות נגוע בצרעת הבית. כאשר נראות פטריות עובש על קירות בית – צריך הכהן לבדוק האם מדובר בצרעת הבית. אם אכן כך הדבר – מוציאים את החלק הנגוע, ובונים במקומו קיר חדש. במקרים מסוימים הורסים את הבית כולו. בפרשה מוזכרות גם טוּמְאוֹת נוספות.

השבת הקרובה שלפני חג הפסח, מכונה בשם שבת הגדול. לשבת זו יש מנהגים מיוחדים וגם היסטוריה:

באותה שנה ליציאת מצרים ,שנת 2448 לבריאת העולם – העשירי בניסן חל ביום השבת. בכורי מצרים ראו את היהודים רוכשים כבשים ועיזים בהמוניהם, והם ביקשו לברר על מה המהומה. “אנו עומדים להקריב קורבן פסח כי בקרוב בורא העולם עומד להרוג את כל בכורות מצרים” השיבו היהודים. כששמעו זאת בכורי מצרים, הם מיהרו להוריהם. “שחררו את היהודים!” הם ביקשו מהם, “הם הבטיחו כי תשע מכות יבואו על ראשנו, וכולן התקיימו; איננו רוצים למות!” ההורים סירבו, ואז פרצה מלחמה בין הילדים להוריהם. במלחמה זו היו קורבנות משני הצדדים, ועל כך נאמר בפסוק “למכה מצרים בבכוריהם”.
זה קרה בי’ בניסן, אך מכיוון שיום זה הוא יום פטירתה של מרים, קבעו את חגיגת הנס מדי שנה לשבת שלפני חג הפסח והיא קיבלה את השם “שבת הגדול.”

נהוג כי בשבת זו דורש הרב בקהילתו בהלכות הפסח. ויש אף הנוהגים לקרוא בשבת זו קטעים מההגדה של פסח.
מסופר על רבי משה מבני ברק שכל שנה מיד אחרי פורים כבר היה מצוברח ועצבני, שכן תמיד נהג לחפש חומרא חדשה לפסח, שכשהגיע שבת הגדול היה ממש פקעת עצבים שכן טרם מצא לו דבר מה להחמיר עימו בפסח… רב הקהילה דרש בשבת והדגיש את עניין המתנה לאישה וגם לשמח את הילדים בערב החג בבגדים חדשים ושאר מתנות. עם סיום הדרשה פנה אילו רב הקהילה ושאל אותו האם כבר קנה מתנות לאישה ולילדיו, השיב כי האישה מוותרת לו וגם ילדי יסתפקו במה שיש. ענה הרב “אתה שכל הזמן מחפש חומרות לפסח! אינך מבין כי מתנות לאשתך ולילדך הינה חומרה דאורייתא?” …
בחג עצמו נראה רבי משה מהלך בנחת לא אופיינית עם משפחתו. “גוט יום טוב” ברך את הרב, “שכוייח על החומרא. לא מצאתי שום דבר אחר, אז קיבלתי את ההצעה שלך, פינקתי את המשפחה כמו שרק מחמיר כמוני יודע. תאמין לי כזה פסח שמח לא היה לנו מעולם, ממש חומרא דאתי לידי שמחה”.

יהי רצון שבכל השנה נחמיר כיצד לשמח אחרים כל שכן את משפחתינו.
אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

חזי ברזני

שבת הגדול שלום
חזי ברזני

תגובות