לע”נ כל הנרצחים והנרצחות בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי וחיילות צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים והפצועות הי”ו, להצלחת כל חיילי וחיילות צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם.

הרבה פעמים נשאלת השאלה – מדוע יציאת מצרים היא המושרשת בכל התפילות בקידוש ובכלל. ואין אנו מציינים באופן יומיומי את האירוע המכונן של קבלת התורה, ספר החוקים הכי חברתי וברור ש 3335 שנים לומדים בו והוגים, ומעל הכול מקיימים את הכתוב בו.

מסביר רבי סעדיה הגאון זצ”ל: “אין אומתינו אומה אלא בתורותיה”

מתן תורה – בשונה מיציאת מצרים – אינו אירוע של התחלה וסוף .זהו מעמד חי, נושם ופועם אצל כל יהודי באשר הוא. ככתוב “קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף”. מסביר זאת רש”י – “כי קולו חזק וקיים לעולם”. זהו אירוע שחי בתוכנו לעד.

אלפי סיפורים ואמיתות שקרו, הנחישות בלימוד התורה גם בעת קשה, שעם ישראל טרם זכה לקוממיות. מסופר על רבי ישראל לוין זצ”ל שכה השתוקק לחבוש את ספסל ישיבת וולוז’ין הוריו, שהיו עניים מרודים, שלחו עמו מנת חום הגונה, תפילות ותחנונים. אולם בשל מצבם לא יכלו לרכוש עבורו כרטיס נסיעה ברכבת והנער הצעיר נאלץ ללכת ברגלו לישיבה. לאחר צעידה של ימים ארוכים, זכה להגיע לפתחה של ישיבת וולוז’ין. אך גם כאן לא מצא מנוחה. שכן בתום יום הלימודים היו תלמידי הישיבה פורשים לשנת הלילה ב”פנימיית” הישיבה, שלא היתה אלא ספסלי בית המדרש. בחור בחור וספסלו. עם תחילת זמן הלימודים היו תלמידי הישיבה נאלצים “לתפוס” לעצמם חזקה על ספסל, עליו הדביקו מודעה “בחזקת פלוני אלמוני”. גורלו של רבי אריה לא שפר עליו. שכן הוא איחר להגיע אל הישיבה מפאת הצעידה הרגלית, וכך לא נותר ספסל עבורו למנוחה. רב אריה החליט לאגור מעט כסף – שבתחילת תקופת הלימודים הבאה הוא יכול לנסוע ברכבת מביתו, ולהספיק להגיע לישיבה בזמן, כדי לתפוס ספסל לעצמו. הוא אגר פרוטה לפרוטה, ושצבר מספיק כדי לרכוש כרטיס לנסיעה ברכבת. תמה עונת הלימודים, ורבי אריה שב לביתו ברגלו..
משעמדה תקופת הלימודים הבאה בפתח, עמד רבי אריה, כשבכיסו הסכום הנכסף, אשר באמצעותו ימצא לעצמו מקום לינה “מסודר”. התרגשות בני משפחתו הייתה גדולה, וכל אחד מהם הרעיף את ברכותיו ואת איחוליו על ראש הבן היקר. לפתע, שם רבי אריה לב כי תוך דקות ספורות הוא עלול להחמיץ את הרכבת שאמורה לצאת וחלומו ל”ספסל” יעלם. והוא רץ כשנעלו השמאלית נשמטה מכף רגלו, אך צפירת הרכבת, אשר בישרה על היציאה לדרך, האיצה בו להמשיך הלאה, כשנעל אחת לרגלו. לבסוף, הצליח רבי אריה לעלות על הרכבת, וכשנעל אחת בלבד לרגליו פסע הנער בשער הישיבה. שהפעם היה לו ספסל רשום “בחזקת אריה”….
היו עיתים שנדרשו מיהודי כוחות נפש גדולים כדי להתעלות בלימוד. ומי שחשקה נפשו בתורה, נאלץ לעבור מסלול ניסיונות לא פשוטים.
אשרינו שזכינו בעת הזאת להתענג בלימוד תורה בהרחבת הדעת, ללא ניסיונות קשים ומייגעים.

חג מתן תורה ושבועות שמח.
חזי ברזני