“בואי תימן” – תערוכת יחיד לאמנית אביגיל אוחנה

07:27
25/06/2024

פתיחה חגיגית :יום שישי, 5.7.2024 בשעה :11:30

בתיאטרון ירושלים

רח’ מרכוס 20, ירושלים

אוצרת : ד”ר בת שבע אידה

״בואי תימן״ הוא פרויקט מסע אל עבר התרבות החומרית של יהדות תימן ועושרה הרב, דרך דמותןן של הנשים התימניות ובפרט הכלה התימנית על לבושה ותכשיטיה המפוארים. בלב הפרויקט ניצבת הכלה התימנית כפי שהייתה לבושה בערים/ בכפרים/ ובאיזורים השונים- צבעונית, מקושטת, וכלכך ייחודית ושונה בין אזור אחד למשנהו.

את המסע התחלתי בחקירה אסתטית-חומרית של יהדות ארצות האיסלאם, בדגש על הכלה היהודיה, שסימלה עבורי שיא מבחינת העושר והאסתטיקה התרבותית, כשהיא לבושה במיטב הבדים והצעיפים ובשלל צבעים, ועונדת לגופה תכשיטים רבים ומעוטרים. התחלתי עם תימן, והבנתי מהר מאוד שעלי לעצור ולצלול לחקירה מעמיקה יותר היוצאת מגבולות צנעא ולא מסתכמת בלבוש הכלה הצנעאני המוכר לנו כ״לבוש כלה תימניה״. החקירה הייתה מופלאה וחשפה בפני עולם עשיר מלא בצבעים, סמלים, משמעויות מאגיות, משמעויות חברתיות ודידקטיות, פרטי טקסטיל יחודיים, וכמובן עבודת צורפות תימנית-יהודית מורכבת ומדהימה, סמל ומופת צורפותי.

לנוף הגיאוגרפי חשיבות רבה בהתפתחותה והבנתה של תרבות, ועל כן שילבתי גם ציורים המתארים את תימן וחיי היהודים. נתקלתי בשני צלמים יהודיים שצילמו בתימן: יחיא חייבי (1911-1977) היה הצלם היחיד בצנעא בשנות ה30-40. הוא למד את מלאכת הצילום מרופאים איטלקיים שהגיעו לעיר וקיבל אישור מיוחד מן השלטונות לצלם בה. צילומיו מתעדים את הווי החיים בעיר וכן את חיי היהודים. ומרים טנג’י, יהודיה צרפתייה שבשנות ה-80 נסעה שלוש פעמים לתימן ותיעדה את הקהילה היהודית האחרונה שנותרה בה. מתוך צילומיהם הנדירים בשחור-לבן בחרתי מספר צילומים המתעדים את הנוף העירוני, צורף יהודי, ונשים העוסקות במלאכות שונות, הצילומים העניקו לי השראה ליצירה והפיכו חיים בתרבות שהייתה ואיננה.

המסע שהחל כחקירה אסתטית של התרבות, והתפעמות מן העושר החומרי והדקורטיבי, הוביל גם להבנה מעמיקה יותר של המשמעויות הנלוות ללבוש הכלה, משמעויות חברתיות, מאגיות וחינוכיות. בחברה בה למסגרת המשפחתית, חברתית ודתית יש משמעות כבדה יותר ממעמדו של הפרט, לטקסי המעבר ישנם חשיבות דידקטית, מן הלבוש ועד המנהגים השונים. טקסי המעבר נועדו ״להכין״ את המועמד לחייו החברתיים החדשים, ולתפקיד אליו הוא נכנס. בהקשר זה, הטקסים והלבוש נועדו בין היתר ״להכין״ את הנערה הצעירה לחיים החדשים אליהם היא נכנסת, מילדה המתגוררת בבית הוריה לאישה נשואה עם כל המשתמע מכך. דוגמא לכך היא מערכת הלבוש של הכלה התמניה, המורכבת מתכשיטים גדולים וכבדים המונחים על גופה במשך שעות ארוכות, ובאופן סימבולי מעידים על הכובד שהאישה עתידה לשאת על עצמה עם כניסתה לחיי הנישואין.

במסגרת לימודי ערכתי מחקר שטח בתמיכת האגודה לטיפוח חברה ותרבות של יהודי תימן. בעבודת השטח נפגשתי עם נשים יהודיות שעלו מתימן, חלקן בשנות ה-50, וחלקן בעליית היהודים האחרונה בשנות ה-90. הנשים בנדיבותן הרבה שיתפו אותי בחוויותיהן האישיות, על משמעות הנישואין בגיל כה צעיר, על הטקסים השונים ועל רגשותיהן וחייהן. סיפוריהן נסכו אור נוסף על דמותה של הכלה, והשפיעו על היצירה שלי, התעורר בי צורך לשלב את דמותה של הכלה עם הרקע מאחוריה כמטאפורה לאישה ההופכת לחלק אינטגרלי מהבית עם הנישואין. בנוסף לנשים שנישאו בתימן, ראיינתי גם כמה מבני הדור השני והשלישי העוסקים בשימור המלאכה המסורתית: צורפים, רוקמים, וציירת. בשיחות עמם הם שיתפו על עבודתם ושליחותם, על המשמעות שיש לשימור המסורת עבורם, ועל המאמצים והפעולות שהם עושים על מנת לשמר ולהנחיל את המסורת לדורות הבאים. קטעים ערוכים מן הראיונות ניתן לראות בקטע הווידאו בקישור המצורף.

האגודה לטיפוח חברה ותרבות הפכה לשותפה משמעותית בפרויקט הזה, ובנדיבות לב רבה אף ממנה את התערוכה.

אביגיל אוחנה, נולדה בשנת 1993 בירושלים. היא סטודנטית לתואר שני בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית, אמנית יוצרת, אמנית קהילתית, ועוסקת בחינוך ואמנות השתתפותית. בעבודותיה היא מתייחסת לחברה על שלל היבטיה, מסורת ומורשת, תרבויות זרות, תופעות והפרעות חברתיות, וקהילתיות, ומשלבת בעבודותיה אמנות-מחקר-חברה. בעבודותיה היא מבקשת להציף נושאים חברתיים ותרבותיים תוך שילוב של דמויות נוספות מן החברה שעשויות לתרום ולהתרם מן העשייה המשותפת.

על העמותה: עמותת האגודה לטיפוח חברה ותרבות בנשיאותו של ד״ר יגאל בן שלום עוסקת בפעילויות תרבות, חינוך ומחקר בנושא מורשתם של יהודי תימן. האגודה מפעילה את מוזיאון מורשת יהדות תימן בנתניה, מקיימת פעילויות תרבות בכל רחבי הארץ, מוציאה ספרים וכתבי עת, ותומכת באמנים צעירים בתחומי המוזיקה, המחול והאמנות, היוצרים השואבים השראה ליצירתם ממסורת יהודי תימן.