מילדות אהבתי לצייר ובכל חוג שכונתי אמרו לי תמיד – את חייבת ללכת ללמוד ציור , זה לא קרה באמת, אחרי הצבא התקבלתי (דווקא בזכות הבחינה בציור ) לפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון בחיפה, עבדתי שנים באדריכלות נוף ופיתוח שטח, חלק מהזמן במקביל להוראת מחשבים במכללת לוינסקי למורים שם עבדתי כ30 שנה.

בפיסול התנסיתי רק ב20 השנה האחרונות, תחילה למדתי פיסול גושני בחומר ויציקת עותק מאבן מלאכותית, ואחרי מספר שנים העזתי לגשת לפיסול באבן. הפיסול באבן הוא מסע שונה מאוד מהפיסול בחומר. המסע מתחיל בבחירת האבן מתוך ערימה גדולה של אבנים שבמבט כללי כולן נראות די דומות, גושים אפרוריים ומאובקים .

איך בוחרים אבן? למה לבחור דווקא באבן מסוימת ולא באחרת? –  שופכים קצת מים רואים רמז עמום לצבעים, גודל מסה, גוון, צורה כללית… והבחירה אינטואיטיבית.

המסע ממשיך לשלב היכרות , עכשיו צריך לדמיין מה יש בתוך האבן , והיא תכוון את הדמיון שלי, אני לא אדע מראש, זה דיאלוג , ורק תוך כדי עבודה וחציבה באבן מתבהרת הדרך. זה מסע הרפתקאות שסופו לא ידוע מראש. בעבודה באבן תמיד יש אילוצים, טעויות וגם החלטות שגויות שאין להשיב אבל הטעויות האלה מאתגרות והופכות את העבודה לדינמית, וזה חלק ממסע ההרפתקאות עם האבן.

עם השנים פיתחתי שפה פיסולית אישית שאפשר לאפיין בכמה נקודות-  הפסל הוא תלת ממדי ורב פנים ואין לו צד קדמי או אחורי תוך שאיפה להגיע להרמוניה של הפסל מכל זווית מבט, תשומת לב מיוחדת ניתנת למפגשים בין הגושים ולקווים הנוצרים במפגש בין המשטחים (הקווים הם משטחים שנפגשים זה עם זה בזוויות ישרות ויוצרים קווים ברורים וחזקים שנותנים לפסל את האופי והביטוי שלו), עולם הדימויים – לא קשור לאירועים אקטואליים אלא עולם רחוק ודמיוני והדימויים מופשטים.

כלי העבודה החשוב ביותר עבורי הוא האור שבעזרתו נופלות כל ההחלטות הפיסוליות כלומר המשטחים משני צידי הקו מקבלים גוון שונה בעזרת משחקי האור והצל ובדרך זו הקו נראה לעין.

אפשר לומר שהכלים המכניים לחיתוך וסיתות (כגון דיסקים)  הם “הפועלים” המשמשים לביצוע ההחלטות העיצוביות אשר נקבעות בעזרת האור הנופל על הפסל, ולכן  האור זהו הכלי החשוב ביותר בתהליך העבודה ובאותה מידה הוא משמעותי בזמן תצוגה של הפסל בתערוכה.

ולסיכום עוד שתי שאלות- מה קורה לפסל אבן אם טועים ומורידים יותר מדי חומר תוך כדי עבודה? התשובה היא שאין דרך חזרה, האבן מכתיבה נתון חדש,  ממשיכים בדיאלוג , ומחפשים פתרון אחר.  ומה קושר אותי לעיסוק הזה  למרות הרעש והאבק והקושי הפיזי ? זאת משיכה אל התלת ממד ה”נוסף”, שלא גלוי לעין ושאותו אני מחפשת כל הזמן בין הצורות.

אריאלה מנור 2024