המוטיב המרכזי בתערוכתה של גינת לירן הוא מעגל החיים, נשיות ונעורים אל מול זקנה ויחסים בין-דוריים.
ילדותה של גינת הייתה ב’כפר הדר’ שבשרון, בנוף כפרי, בת למשפחה חקלאית.
במרוצת השנים, מצאה גינת את עצמה מוקסמת מערמות הגרוטאות שנאספו בחצר משק ילדותה והחלה לפסל. חומרי הגלם היו כיסאות ישנים, מגירות, רשתות לולים, קרשים וברגים. רוב הפסלים שיצרה הם של נשים מבוגרות ובצבעים מונוכרומטיים. הבגד – לרוב אוורירי ועשוי תחרה/רשת לולים. בחלק מהפסלים בולט היעדרם של חלקי גוף מתחת לבגד, עובדה שלא גורעת במאום משלמות מראה הפסל ומוסיפה אווירת מסתורין ומראה סוריאליסטי.
הכסאות מהווים בסיס לדמויות, שעומדות או יושבות עליהם.
בכמה מפסליה, מגרות המכילות רמזים מחליפות את חלל הגוף. לעיתים, מופיעה לצידן מזוודה כסמל לנדודים, אך הכיסא והמפתחות הנמצאים במגרות מסמלים דווקא רצון להתמקם ולטעת שורשים.
פסליה עשירים בסמלים והמורכבות שלהם מרתקת ורבת משמעות.
לאחרונה, זכו הדמויות המפוסלות לצבעים עזים והפכו פחות סוריאליסטיות, כמו כן, החלה גינת לפסל דמויות קטנות בחמר שרוף בתנור והצבוע בגלזורות צבעוניות. גם אלו, ברובם פסלי דמויות נשיות.
בשנים האחרונות עברה יצירתה של האומנית שינוי משמעותי והיא החלה לצייר בצבעי אקריליק על בד.
האמנית, נאמנה למוטיב המרכזי ביצירתה – הדמויות הנשיות, המוצגות כמבוגרות, עצמאיות, המפגינות עוצמה וחן, המשוחחות, מטיילות, מיודדות ותמיד מאד עסוקות.
בחלק מציוריה המאוחרים מופיעים הנכדים והנכדות אשר נוספו למעגל המשפחתי האהוב והקרוב אליה.
גינת, הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות, חברה באגודת האמנים החיפאית, זוכת פרסים בתערוכות שנתיות, ייצגה את ישראל בביאנלה לאמנות במיינץ, גרמניה.
