לע”נ כל הנרצחים והנרצחות בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי וחיילות צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים והפצועות הי”ו, להצלחת כל חיילי וחיילות צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם.
בהמשך לחוקי התורה, משה מוסר לפני העם “ברכה” ו”קללה”. הוא גם מזכיר את המעמד שיתקיים בהגיעם לארץ, על הר גריזים תינתן הברכה ועל הר עיבל – תינתן הקללה. הברכות הן שכר על שמירת החוקים והמשפטים. והקללות כפועל יוצא אם לא ישמרו את החוקים והמשפטים.
הפרשה ממשיכה בפירוט החובות והאיסורים בבואם לארץ, כמו עבודת השם במקום המקדש מיועד. כמו כן איסורים, כמו לא לשמע לנביאי שקר. משה חוזר על דיני הכשרות, מצוות התלויות בארץ: מעשרות, שמיטה ועל שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות.
“רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה.”
מסופר בחסידות על רב צדיק וחכם, ששמו הלך לפניו. רבים עלו אליו לרגל להתייעץ איתו. באחד הימים קם תלמיד והחליט לבחון את חוכמתו וגדולתו של הרב. הוא נכנס לחדרו של הרב, פנה אליו ושאל: “שמעתי על תובנותיך המדהימות. אנא אמור לי: אני אוחז בידיי פרפר האם הוא חי או מת?
חייך הרב והשיב לתלמיד: “התשובה בידיך לא בידיי. אם תרצה סגור בחוזקה את ידך והפרפר ימות ואם תרצה פתח לרווחה את כפות ידיך ויעוף הפרפר ויחיה”. אומר לנו משה בשפה פשוטה, אם תשמעו למצוות, יהיו המצוות לברכה גם בשעת צרה. ואם לא תשמעו, הן יהיו לקללה. כלומר, יש לנו בחירה חופשית וכמו בסיפור על הפרפר, לכל בחירה שנעשה יש מחיר.
אנו בפתחו של חודש אלול. לא קל להתנקות ולהיות מושלמים. אך כפי שבני ישראל חטאו מהרגע שיצאו ממצרים, כאשר עשו בתשובה נהג בהם השם במידת הרחמים והסליחה.
והסליחה קיימת כדי לאפשר לנו לחזור בתשובה, וכל עוד נעשה זאת ממקום נקי וטהור, ניקח אחריות אישית, ניתן דוגמה אישית לאחרים, נהיה קשובים, נעודד, נשמח, נראה בכולם את הטוב, ותמיד נזכור ונאמין שאפשר לשנות, לתקן ולמחול.
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
שבת שלום ומבורך
חודש אלול טוב ומבורך
חזי ברזני
יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה: (שיר השירים ב יד)
