פרשת ניצבים וילך תשפ”ד מאת: חזי ברזני

לע”נ כל הנרצחים והנרצחות בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי וחיילות צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים והפצועות הי”ו, להצלחת כל חיילי וחיילות צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם.

בשבת הקרובה נקרא שתי פרשות מחוברות, ניצבים וילך .

בפרשת ניצבים, ממשיך משה ומבהיר כי התורה ניתנה גם לדורות הבאים, ולא לדור המדבר בלבד. העם מוזהר שאם יפנו לעבוד אלוהים אחרים, הארץ תהפוך שממה והם יגלו ממנה. אך כאשר יתחרטו על מעשיהם וישובו לעבוד את האלוהים, ישוב ה’ ויקבצם לארץ. משה ממשיך ואומר כי אף אם נראה שמצוות התורה קשות לביצוע ורחוקות הן- ” כִּֽי-קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשֹׂתֽוֹ”

ולבסוף מדגיש משה את עיקרון הבחירה החופשית: השם נותן לעם את האפשרות לבחור בין הטוב והרע, בין המוות והחיים. אך בחירה זו בהמלצת משה – “וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים”.

בפרשת וילך, נושא משה דברי הפרידה, בטרם כניסת עם ישראל, לא”י. הוא מחזק אותם שלא יפחדו במלחמה על הארץ כי השם עמם, ומחזק במיוחד את יהושע בן-נון כממשיך דרכו, שייכנס עמם לארץ. ומעלה על הכתב את כל הדברים אשר דיבר: בכללם כל המצוות, האזהרות והחיזוקים, ומצווה שכל שבע שנים, בחג הסוכות, יתקהלו כל העם אל מקום המקדש ודברים אלו יקראו באוזניהם, שזוהי מצוות הקהל.

השם מתגלה אל משה ומספר לו כי בעתיד יפנה העם עורף למצוות, ולכן הוא מצוּוה לכתוב להם שירה לדורות, (שתופיע בפרשה הבאה – האזינו) שמטרתה להזכיר להם את דברי השם.

“בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשֹׂתֽוֹ”

מסופר על חסיד אחד, שהלך אל הרה”ק רבי משה מקוברין זצ”ל, ושטח לו את טענותיו: חברי ואני, שנינו יש לנו בתי מסחר באותו הרחוב ממש, זה מול זה, ושנינו מחזיקים באותה הסחורה, והנה חנותו של השני עמוסה בקונים מבוקר ועד ערב, ואילו אל חנותי כמעט ולא נכנס איש ופרנסתי בדוחק ובדלות. ענה הרבי: סגולה טובה אתן לך, ואם כדברי תעשה, יפתחו בפניך כל שערי הפרנסה, בכל פעם כאשר אתה רואה קונה נכנס לחנותו של חברך, תן תודה לה’ ותאמר בלב שלום: “ברוך אתה הזן ומפרנס לכל המשפיע פרנסה ברווח לפלוני בן פלוני, חברי וידידי”. כיצד אוכל לעשות כן, אמר החסיד והרי עיני רואות וכלות? אמר הרבי: תחילה הרגל את עצמך לומר כן בפיך, וסופו של הלב שיצטרף אחר כך אל הדיבור, כמו שנאמר בפסוק “בְּפִ֥יךָ” בתחילה, ואחר כך “בִלְבָֽבְךָ֖” והעיקר קודם כל “לַֽעֲשֹׂתֽוֹ”.

אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

זוהי השבת האחרונה של תשפ”ד. שנה קשה לעם ישראל מאז תקומתו בתש”ח. אך כפי שכתוב בפרשה, אנו עם הנצח, וככל שיתקיים ונקיים את הפסוק בפרשה “כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ” – נשאר עם הנצח באדמת ארץ ישראל.

 

חזי ברזני

שבת שלום ומבורך
חזי ברזני

תגובות

תגובות