מאת נטע ענבר-סבן, פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית, מחברת שלושה ספרי פסיכולוגיה שהאחרון בהם "נשבר לי הלב, תעזרו לי – טיפול פסיכולוגי בילדים ובנוער" (גלילי הוצאה לאור) יצא לאור בימים אלו וספר הילדים "חדרי הלב של סבא וסבתא"
הדבר שהכי חשוב לנו, ההורים, הוא ביטחון ילדינו – ביטחון פיזי וביטחון נפשי. כאשר אנחנו רושמים את הילד הוא הילדה לגן אנחנו בודקים קודם מי הגננת, כמה סייעות יש, כמה מבוגרות יש על כל ילד.ה, אנחנו בודקים את מראה הגן, האם הוא מטופח או מוזנח והאם יש חצר שבה ילדים יכולים לשחק. אנו מבקשים לדעת את סדר היום, איזה אוכל ניתן לילדים וגם אז אנחנו לא שקטים ומבקשים המלצות מהורים שילדיהם היו בגן. בשבע עיניים ובלב חושש אנו בודקים את המקום והנשים אליהן אנו שולחים את היקר לנו מכל – ילדינו הצעירים.
ילדים וילדות בגיל שנתיים אינם תמיד מדברים. גם בגילים מאוחרים יותר, בגיל 3, 4 או 5 הם לא תמיד יודעים לספר מה עובר עליהם בגן. אז איך נדע שהמקום הזה טוב עבורם, שהם מקבלים מענה לצרכיהם הפיזיים והנפשיים ושלא מתעללים בהם חס וחלילה?
קיימים סימנים שלפיהם ניתן לראות אם הילדים סובלים בגן.
פעוטות שנגמלו מהחיתול חוזרים להרטיב או ללכלך בצואה את התחתונים, שינה טרופה בלילה, התפרצויות בכי או זעם. הם חוששים מלעזוב את ההורים, עולות חרדות בתחומים שונים. עולה סירוב לשתף פעולה בפעולות יומיומיות כמו הליכה לישון או מקלחת וההורים חשים כי מדובר בפחד קשה.
זכורני ילדה בת ארבע, שהחלה להכות את אמה על היד כאשר אכלו צהרים ביחד. הדבר החל באמצע שנת הלימודים. עד אז הארוחות המשותפות היו רגע של חיבור ונינוחות בין הילדה לאמה בתוך סדר היום התובעני. לפתע קיבלה האם מכה על היד, ועוד אחת על הרגל, כאילו סתם כך. היא שאלה את הבת אם קרה משהו והאם קשה לה בגן, והילדה ענתה שהכול בסדר. האם לא ויתרה והציעה שישחקו בגננת ובילדים בגן. היא, האם, תהיה הילדה, ובתה תהיה הגננת. תוך רגעים התגלתה התמונה: הילדה, בתור הגננת הכניסה את האם ל"חדר חושך", צעקה על כל הילדים בגן שהם רעים, סגרה אותם בחצר ולא נתנה להם להיכנס להתפנות בשירותים. האם פנתה להורים שבגן, אך הם התייחסו אליה בזלזול. בהדרגה החלו עוד ועוד הורים להבין שמה שחשבו שהוא הבעיה הפרטית של ילדם: הרטבה, צעקות בלילה או התקפי זעם ובכי, הוא בעיה שקיימת בגן ועם הגננת. הם פנו לרשויות, שתחילה הפנו אליהם עורף. ההורים התעקשו והאמת התגלתה.
מה ניתן לעשות כדי לדעת ולמנוע על התעללות בגן?
חשוב להבין שילדים וילדות צעירים לא יאמרו בצורה ברורה שהם סובלים בגן. את הסבל תראו בצורה עקיפה, כפי שפורט לעיל. צריך להיזהר מאוד מלתת פירוש להתנהגות הילד או הילדה של מניפולציה: לומר כי הם עושים בכוונה מאבק כוח כדי להשיג דברים שהם רוצים. ילדים אכן עושים מניפולציות, אבל תמיד צריך לבדוק האם הילד נמצא במצב של סבל אמיתי.
אף פעם לא להיות שקטים. לבוא לבדוק את הגן מבחוץ בכל שעות הפעילות: לעמוד מחוץ לגדר מספר דקות ולשמוע האם יש בכי שלא נענה והאם ילדים צורחים, לראות האם הילדים חוזרים עם ישבן אדום מצרכים שלא הוחלפו זמן רב והאם יש סימני חבלה על הילד או הילדה.
חשוב מאוד לדבר עם הורים אחרים. כל חשש שעולה יש לבדוק אל מול הורים אחרים. אם גם אצל ילדיהם חלו סימנים שמוזכרים לעיל, צריך להבין שלא מדובר בילד הפרטי שלנו שעובר תקופה קשה, אלא בבעיה בגן.
בכל מקרה של חשד נא לפנות מיד למשטרה ולמחלקת הרווחה העירונית!
צריך לזכור כי הרוב המכריע של הגננות רוצות בטובת הילדים. הן באות בלב נקי אל הגן, רוצות לעזור לילדים להתפתח ולמצות את עצמם ובראש בראשונה לתת לילדים ולילדות הקטנים סביבה מגינה, שומרת וחמה. אל לנו להוציא דיבה רעה ל'עם הגננות' בגלל קוצים שוטים, אבל את הקוצים האלה יש לבער בכל הדרכים הקיימות בחוק.
