אמנים: אורית משולם, אסתר באר פרקל ז"ל, גילה שנל, דינה סמדר, יהודית בריקמן, מיכל אשכנזי, פנחס גולן ז”ל.

התערוכה הוצגה בכפר סבא, בשנת 2011, והינה תערוכת המשך לתערוכה "זיכרון סלקטיבי" שהוצגה בסוף שנת  2008 במשכנות שאננים בירושלים, והתמקדה ספציפית בליל הבדולח ובנושא הרוע בכלל. 

תערוכה זו, התמקדה בסמלי התקופה וכוחם וכל מה שבקונוטציה מזכיר את התוהו ובוהו, אי השפיות וחוסר האנושיות ששררו בתקופת הצורר הנאצי: מגן הדוד והטלאי הצהוב, הנשר הגרמני, בגדים, כפתורים, שאריות אוכל עבש, הרס, ביזה, חלקי צעצועים מנותצים, שערים כבדים נעולים, גדרות תיל, ערימות של שברי זכוכית שהצטברו ברחובות כתוצאה מניפוץ זגוגיות בתי העסק ומגורי היהודים. 

רוב רובם המכריע של היוצרים בתערוכה היו בני דור ראשון ושני לשואה, וככאלו השואה הינה מרכיב מהותי בעברם המשפחתי. 

אמנים אלו מתווספים לאמנים רבים אחרים היוצרים בארץ ואשר ביצירותיהם מופיעים אלמנטים של כאב וסבל, הנובעים מן העבר הלאומי תרבותי והיסטורי רווי הסבל של העם היהודי ומבלי שהם עצמם או משפחתם חוו את נוראות השואה. הרי בתוך עמנו אנו חיים. 

האמנים, נגעו בתערוכה בתמצית סמלי הרוע וביטאו ביצירותיהם "זיכרונות" אישיים ומשפחתיים מתקופת טרום השואה, מהלך המלחמה, מחנות העבודה וההשמדה והתנהלות הבית היהודי בגולה לפני ואחרי המלחמה.

הם נתנו ביטוי  למשקע הסובייקטיבי שהותיר בהם סבל משפחותיהם ומשפחות חבריהם.

וזאת על רקע הסמלים והאירועים המכוננים על פי זווית ראייתם, של אותה תקופה.

המסר החשוב שבא לידי ביטוי בתערוכה זו הוא:

 את השואה יש לזכור ולא לשכוח! 

משמעו- לחזור, לדון ולדוש, מכל זווית אפשרית, לכתוב, לצייר ולספר את מה שאלו שנספו ואינם יכולים, היו רוצים שנעביר הלאה לדורות הבאים, מעין עוד "דפים מצוירים" של דוקומנטים בספר ההיסטוריה של העם היהודי, שזווית ראייתו הפעם – אמנותית. 

אין  לתת למישהו להשכיחה או להכחישה, שהרי יש עדיין כאלה המכחישים את עצם קיומה וכן כאלה המאיימים לחדשה ראו הוכחות טריות ממרתפי החמאס בעזה בהם נמצאו ספרי נאצה עם תורות וסמלי הנאציזם, והזוועות שחווינו במלחמת חרבות ברזל.

                               אביה ממון – אוצרת 

                          אתר התערוכה:  http://selectmemory.blogspot.com