סער "אני זוכר את הלילה שלפני. רגע לפני שנרדמתי אמרתי לאשתי: "יש לי תחושה לא טובה."
50 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, השקט הזה הטריד אותי. לא הצלחתי להירדם. התעוררתי לפנות בוקר בתחושה שאני מחכה למשהו, בלי לדעת למה.
ואז הגיעו האזעקות.
בתוך דקות פתחנו את מרכז ההפעלה העירוני. המידע היה חלקי, המציאות הייתה לא ברורה, אבל האחריות הייתה ברורה מאוד: להיות שם בשביל תושבי כפר סבא ולשמור על העיר שלנו.
עברתי בין בתי הכנסת בכפר סבא, עדכנתי את המתפללים, ביקשתי מהם לחזור לבתיהם ולהיות ערניים. במקביל, העירייה נערכה, כוחות גויסו, מתנדבים התייצבו, והעיר כולה נכנסה למצב חירום.
באותן שעות הבנתי שוב מה המשמעות של להיות ראש עיר. לא תמיד יש תשובות. לפעמים יש רק אחריות, קבלת החלטות, נוכחות והיכולת לומר לתושבים: אנחנו כאן. אתם לא לבד.
שלוש שנים עברו מאז.
שלוש שנים של כאב, אובדן, געגוע ודאגה. געגוע לא רק לאנשים שהכרנו, אלא גם לאנשים שלא הכרנו מעולם ובכל זאת הפכו לחלק מהלב שלנו ומהסיפור של כולנו.
ובתוך הכאב הזה יש גם גאווה גדולה בכפר סבא. בתושבות ובתושבים, במתנדבים, באנשי המקצוע ובכל מי שהתייצב ברגע האמת, דאג לאחר והוכיח שהכוח שלנו נמצא קודם כול באנשים.
השבעה באוקטובר הזכיר לנו שכפר סבא היא הרבה יותר מעיר. היא בית. היא קהילה. והיא אחריות משותפת של כולנו.
היום אנחנו מרכינים ראש לזכר הנרצחים והנופלים, מחבקים את המשפחות השכולות, וזוכרים גם את מי ששבו אלינו אחרי חודשים ארוכים של גיהינום.
לא נשכח את השבעה באוקטובר.
לא נשכח את מי שאיבדנו.
ונמשיך לשמור על הבית שלנו כפר סבא, ועל הקהילה שלנו".
