ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה
שואל רש"י לשם מה נאמר… ויצא יעקב מבאר שבע , וכי מה נפקא מינה מנין יצא?
ברם , כאדם הולך ממקום אחד למשנהו , הרי לפעמים עיקר רצונו הוא ללכת מן המקום הראשון , ולפעמים עיקר רצונו הוא להגיע אל המקום השני.
ואילו כאן אצל יעקב , נזדמנו שתי המטרות הללו יחד. רבקה ציוותה עליו לברוח לחרן , מחמת מזימתו של עשו להרגו , וכוונתה היתה איפוא , שיצא מבאר שבע.
ומאידך יצחק שלח את יעקב לחרן , על מנת שייקח לו אישה מבנות לבן , ולא מבנות כנען , וכוונתו הייתה איפוא , שיגיע לחרן.
ממילא , כשביקש יעקב לקיים כיבוד אב ואם , היו לפניו שתי המטרות יחד – גם לצאת מבאר שבע וגם להגיע לחרן.
לפיכך מציין הכתוב את שתיהן – את היציאה מבאר שבע ואת ההליכה לחרן…
בעצם הלא צריך היה הכתוב לומר: וירד יעקב מבאר שבע , שכן בכל מקום שמדובר ביציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ , נאמרה לשון ירידה , מכיוון ש… ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
ולמה נאמר כאן ויצא?
ומתרץ זאת רש"י בדבריו: יצא משם פנה זיוה פנה הדרה.
שקדושת ארץ ישראל יצאה יחד עם יעקב , כפי שמביא רש"י להלן שהר המוריה נעקר ממקומו ובא לחרן , וממילא לא היתה זו ירידה לגבי יעקב , שהרי גובהה של ארץ – ישראל שאינו אלא רוחני בשל קדושתה.
נתלווה אל יעקב לחוץ – לארץ ובכל מקום היותו שם היה ארץ ישראל לפיכך אפשר היה לומר ויצא.
יציאת צדיק מן המקום עושה רושם – אפילו לאחרי שהצדיק יוצא מן המקום בו היה פנה זיוה פנה הדרה. בכל זאת , נשאר שם רושם הקדושה. תמיד ניתן להכיר במקום זה , שצדיק היה שרוי בו.
עיקר הרושם נשאר בעת יציאתו של הצדיק , כשם שהאש משתלהבת ביתר שאת לפני כבויה: כפי שאמר אליהו לאלישע , אשר דרש ממנו: ויהי נא פי שנים ברוחך אליי" והשיב לו: אם תראה אותי לקח מאתך יהיה לך כן".
שכן עיקר השפעתו של הצדיק , הוא בעת עזיבתו , וזהו: יציאת צדיק עושה רושם…



