“לא תטע לך אשרה, כל עץ, אעצל מזבח ה’ אקיך אשר תעשה לך” [דבריםט”ז 21]. עבודת האלילים היתה עבודת עץ ואבן, אשר מולה התייצבה דת מונוטאיסטיחת יחידה-היהדות. האשרה היתה אחד מסמלי הפולחן האלילי ולכן נאסרה. השם עצמו -“אשרה”- הוא כשם אלה במקדשי הכנענים, והוראתו הנוספת היא – חפץ פולחני , עץ או עשוי עץ, שייצג את האלה ופוריותה. במקורות המקראיים ניצבת האשרה כניגד מתמשךלאמונה היהודית. מעכה, אמו של אסא מלך יהודה, עשתה מפלצת לאשרה [מלכים א’ טו 13].
על שולחן איזבל אכלו ארבע מאות מנביאי האשרה, והם הסתפחו על נביאי הבעל ועמדו מול אליהו במבחן בהר הכרמל [מלכיםא’ י”ח 19]. האשרה נחשבה לאלת פריון, ולה הקריבו עלפי כתבי אוגרית, קרבנותרבים. היא היתה , ככל הנראה, גזע או עמוד עץ שהוצב לצד המזבח. הציבו אותה גם בשומרון. למביט בנופי ארץ ישראל נראה כי קדושת העץ לא עמדה לו במבחן העתים, והוא נכרת ושימש להסקה, לבניה ולהנעת רכבות. עצים שהיו סמוכים למקומות קדושים נשתמרו מאות בשנים ללא פגיעה. כך נהפכו היוצרות , והעץ שהיה פעם קודש, שרד בזכותמקום קדוש. [פרשה ארץ ישראלית, אלנתן אבי]
