אתי ניב למדה במכון אבני לאמנות, גרה בעבר בקיבוץ והיום תושבת כפר סבא.
הנושא המרכזי שעוסקת בו טבוע עמוק בעברה ונובע ממנו.
אתי, עסקה בעברה בהכנת בובות ענק לעדליידע בפורים בחולון, היה לה תיאטרון בובות פרטי משלה, נטלה חלק בהפקת הסרט "ילדיו של סטאלין" עם הבמאי נדב לווייתן …
"כל העולם במה ואנחנו השחקנים" אמר ויליאם שייקספיר ובתערוכה זו מתקשרת האמנית עם עברה, יוצרת במה על בדי הציור; ובונה עולמות תיאטרליים שבהם היא הבמאית של יצירי כפיה, היא מפעילה אותן כשחקנים.
בדי הציור וגיליונות הנייר, מלאי תוכן ותנועה ונוגעים בליצנות.
בציורים, דמויות גרוטסקיות ואחרות, חלקן מרחפות בחלל עמוס חפצים.
חלקים המשובצים בצבעי שחור לבן מרמזים על צווארון או בגד ליצן, קוביות, מזוודות, צעצועים, נזירות מעופפות, ידי ליצן מוזהבות.
לסיכום עולם דמיוני, עשיר, מרתק ואף סוריאליסטי.
הרישומים וכן ציורי האקריליק של הציירת עשירים בצבעים, ושובי עין.
ניתן לזהות בציורים מוטיב אתני המופיע כנוצה, עלים, משולשים לבנים וחומים, ועוד כהנה וכהנה.
פסל התנין עשוי קרשים לא מעובדים ומזכיר פסל פגאני. המשולשים בגבו משוחחים עם המשולשים האתניים המצוירים על גבי העבודות.
עוד יש לציין את מוטיב הצעיפים החצי שקופים, העוסקים בגילוי והסתרה,דבר היוצר מתח ועניין, חוזר על עצמו בכמה מהעבודות ומשדר אוירה קסומה ומיסטית מעט.
הכל נראה מוחשי ואמיתי עד פחד וצירוף האלמנטים יוצר אווירת "מאחורי הקלעים" של במת הקרקס.
אביה ממון: אוצרת התערוכה
