במואב נקרא בלעם לקלל את ישראל ויצא מברך. בין מואב לישראל קיימת קירבה אתנית. מואב הוא בן לוט, בן הרן, אחי אברהם. בת לוט קראה את השם "הוא אבי מואבעד היום ". העם המואבי התיישב בעבר הירדן , ועמד בדרכם של ישראל לארץ המובטחת. המואבים סירבו לאפשר לבני ישראל לעבור בגבולם , ועל כן נאסר עליהם לבוא "בקהל ה' עדעולם" [דברים כ"ג 4-7]. על אף היותם ממוצא קרוב לעם ישראל ידעו יחסי שני העמים עליות ומורדות.

אילן היוחסין של דוד מגיע עד לרות המואביה, ועם זאת משתקפת, מדי פעם, מתיחות ביחסי ישראל ומואב, בספרות המקרא, בנבואות הזעם, ובמצבת מישע מלך מואב, בימי עמרי מלך ישראל. ההזמנה לקללה , שהפכה לברכת בלעם, הוסיפה בסופה לקללה מגיפה, בפרשת פינחס. ימי תמוזהם ימים שלחובה, שבהם ארעו : פרשת בלעם והמגיפה, נשברו הלוחות, בוטל קרבן התמיד. אפוסטומוס שרף את התורה, בהיכל הוצבצלם, והובקעו חומות ירושלים. אליהם יש לצרף את נפילת יודפת, ראשית פרעות ספרד, גלות יהויכין, ועוד. ימי בין המיצרים הם ימי אריית התאנים , המכונים קיץ "עבר קציר, כלה קיץ, ואנחנו לא נושענו" [ירמיה ח' 20]. [פרשה ארץ ישראלית. מאיר כהן].