העניין עם הרשימה השחורה שלי התחיל די מזמן. חודשים שאני מפנטזת על המימוש שלה, אלא שכל פעם עולה עניין אחר לראש רשימת המועדפים שלי ומימוש הרשימה נדחק למועד אחר, בלתי ידוע ובלתי מוגדר.

חג השבועות נראה לי תקופה ממש מתאימה להתחיל את תוכנית המימוש, או לפחות חלקים ממנה. אחרי הכל, סוף שבוע ארוך מאפשר לא מעט וכבר היה לי ברור למדי כיצד לעשות זאת….

מה שלא צפיתי, בעיקר כנראה משום שהמודיעין שלי לא עבד ביעילות מלאה, הוא את התפנית שעומדת לחול בעלילה.
היה זה בצהרי שבת החג כשאישי ואני נסענו חזרה מ"בית הכנסת" הפרטי שלנו (מדובר בשפת הים למי שתהה אם חזרנו בתשובה). הוא נהג ואני שקעתי אל תוך הגיגיי, מתענגת מן הרעיון שסוף, סוף זה הולך לקרות. סוף סוף מגיע זמנה של הרשימה השחורה שלי.

ואז, רגע לפני שחנינו והרדיו במכונית נדם, קלטו אזניי את המילים הבאות: "אליפות אירופה 2016…" (בכדורגל עסקנן, למי שאינו מצוי).
לקח לי שתיים, שלוש שניות לחבר את הנתונים זה לזה ולהבין שזהו, איבדתי אותו. איבדתי את השותף שלי למימוש הרשימה השחורה. לא היה ספק בכך.

"אליפות אירופה 2016" הוא רצף מילים שמשמעותן תצריף חדש לגמרי של החיים. שעות הפנאי ישנו את מהותן, הסאונד השולט בשעות הערב יורכב מבליל קולות של שדרים, פרשנים ובעלי דעה למיניהם וסדרי העדיפות ייקבעו מחדש.

כמי שצברה פז"ם מכובד לצד אדם שחי ונושם ספורט, הכל היה ברור והאישור הסופי הגיע תוך כדי העליה במעלית בשיחה קצרה שהסתיימה במילים הללו:

אני: "… אז לשכוח ממך בחודש הקרוב?" הוא: "כן, תשכחי."

ומה עם הרשימה השחורה שלי?? האם משמעות הדבר היא שאצטרך להמשיך ולדחות את מועד הביצוע?

כבר כמה חודשים אני עוצרת את עצמי מלצפות לבד בסידרה המומלצת "הרשימה השחורה". אנחנו שנינו בוגרי מרתונים של צפייה בסדרות כמו "נמלטים" ו"הגשר" (המקור השוודי כמובן) ומאוד נהנים מהחוויה המשותפת, כך שהחלטנו שגם את "הרשימה השחורה" נראה יחד.

זמן רב פשוט לא היה זמן לצפות. אתם יודעים, החיים הרי לא בדיוק מתעסקים ברשימות שחורות מהסוג הזה, יש להם את שלהם. אחר-כך חיכיתי שיחזור משהותו בחו"ל, ואז חיכיתי כיוון שהיתה אליפות אירופה בשחייה, אח"כ זה שוב נדחה כי שוב היו כל מיני עניינים חשובים יותר ואז, הלך והתקרב סוף השבוע הארוך של שבועות. איזה מועד מושלם! יש למה לחכות…

אם תרצו לשאול מה כוחן של רשימות שחורות מול אליפות אירופה בכדורגל, אומר לכם מייד שהשאלה מיותרת. ניצחון מוחץ לכדורגל. ברור!!!

אם תרצו להתעניין איך אני מול העובדה שתוכניותיי ואני נדחקנו למקום פחות טוב ברשימת המועדפים של בן-זוגי, אומר שנפלא. רגע קטן של הכרה במציאות וזהו.

יודעים מדוע? פשוט מפני שהשאלה המדוייקת אינה איך זה להיות מקום שני, או שלישי, או רביעי בסדרי העדיפות של האחר, אלא האם עולמי שלי מלא מספיק כדי שאוכל לכבד את העדפותיו ולא לייחס אותן לאהבתו, התחשבותו, התעניינותו בי וכיו"ב.

השאלה החשובה היא כיצד אנו, שלא צופים בקביעות (מתעניינים או לא, זו כבר בחירה) הולכים להעביר את הזמן הזה תוך שמירה על שלום בית ובלי ליצור רשימות שחורות פרטיות…

התשובה פשוטה: נפרדות. קל לומר, אך לא תמיד קל לקבל ולקיים. מדובר בקבלה אמיתית ופשוטה שאנחנו לא אחד ולא אמורים להיות! מותר לנו שיהיו לנו העדפות נפרדות (כן, רצוי מאוד שיהיו גם כמה תחומי עניין משותפים) ומאוד כדאי שיהיו לנו גם טלוויזיות נפרדות.

צפייה באירועי ספורט היא חוויה אורגזמית עבור אנשים רבים, ביניהם כמובן גם הרבה נשים (מודה ומתוודה ואפילו גאה). היכולת לכבד את מקור ההנאה הזה ולא לראות בו מתחרה על תשומת-לב היא יכולת שחשוב לטפח (אגב, זה נכון לא רק לגבי ספורט, אלא לגבי כל עיסוק או תחביב שמעניין ומושך רק אחד מאיתנו). עם זאת, אפשר להתכונן לתקופה כזו יחד.

נשמע מצחיק? מגוחך? אולי, אך אני גורסת שנכון וכדאי לשלב בין הצרכים שמכתיבה שגרת החיים בבית (במיוחד כאשר יש ילדים צעירים שהטיפול בהם ובכל הנוגע להם מצריך שיתוף פעולה) לבין צרכי הצפייה המורחבים בתקופה זו.

תיאום ציפיות ותכנון משותף יכולים למנוע הרבה חיכוכים שבדרך-כלל נובעים מציפיות שנותרות חסרות מענה. לא הכל ברור ללא מילים…
וזה המקום להזכיר לכולנו: אולימפיאדת ריו בפתח. החל מה-5.8 שוב עשויים להשתנות סדרי עולם למשך שבועיים. יש זמן להתכונן, נפשית ומעשית.

את "הרשימה השחורה" התחלתי לראות לבד בהנאה רבה. את הסידרה הזו כנראה לא נראה יחד.

*****

תמר צ’יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, קליניקה פרטית במרכז כפ"ס ובתל-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי; מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות; הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.