כיצד ישפיע “המודל החכ”ם” על כספי הפנסיה שלכם?
שיתוף ב facebook
שתף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
הדפס
שיתוף ב email
אימיל

 
המודל החכ"ם, שנכנס לתוקפו בתחילת 2016, הוא בעצם רפורמה במבנה של השקעות הפנסיה שלכם. יתרונותיו, חסרונותיו – בכתבה הבאה

"המודל הצ’יליאני" – המודל החכ"ם, הוא מודל לניהול כספי פנסיה, המתאים את מידת הסיכון לגילו של החוסך. המודל, שנחקק ויושם בצ’ילה בתחילת שנות ה-80, דרש מגופי הפנסיה להציע לחוסכים 5 מסלולים ברמות סיכון שונות, לפי קבוצות גילאים, כאשר כל חוסך רשאי לבחור מסלול לעצמו; אם אינו עושה זאת, הוא משויך כברירת מחדל למסלול המותאם לגילו ומינו.

החל מה-1 בינואר 2016, אומץ המודל החכ"ם גם בישראל, וזכה לכינוי מודל חכ"ם ("חיסכון כספי מותאם"). לצורך יישומו של המודל נדרשו מנהלי הפנסיה בישראל לפתוח שלושה מסלולי השקעה לפי קבוצות גילאים (עד גיל 50, גילאי 50-60, ומעל גיל 60), ולהתאים את רמות הסיכון של כל מסלול לגיל החוסכים. במקביל, נפתח גם מסלול לחוסכים שכבר מקבלים קצבה.

כל שקל חדש המופקד לקרנות, וכל חוסך חדש לפנסיה, משויכים מעתה כברירת מחדל למודל חכ"ם, אלא אם בחרו אחרת. לחוסכים שנמצאים במסלול שאינו מותאם לגילם עומדת האפשרות לעבור למסלול מותאם גיל בכל עת.

ביטחון למבוגרים, אופק לצעירים

ההיגיון המנחה את המודל החכ"ם הוא שבכל הנוגע לקרן הפנסיה, קיים שוני מהותי בין חוסכים מבוגרים וצעירים: מבוגרים זקוקים לחשיפה גבוהה להשקעות הנחשבות בטוחות וסולידיות יותר, ואילו צעירים יכולים לקחת סיכונים ולהיחשף לשיעור נכסים גבוה יחסית כמו מניות, כי יש להם אופק השקעה ארוך עד הפנסיה, ומספיק זמן לתקן במקרה של משבר בבורסות. זו פריבילגיה שאין לחוסכים מבוגרים, שכן מפלות בבורסות עלולות למחוק חלק משמעותי מהחסכונות שצברו, מבלי יכולת לתקן, רגע לפני שיתחילו לקבל פנסיה חודשית.
החשש לכספי הפנסיה של עמיתים מבוגרים התחדד בעקבות המשבר הכלכלי של 2008, שגרם לחוסכים רבים לאבד עשרות אחוזים מחסכונותיהם, בשל השקעות בסיכון גבוה שנעשו בכספי הפנסיה שלהם. בעקבות הביקורת הציבורית, הבין משרד האוצר כי העובדה שכספי הפנסיה של רוב הציבור מופקדים במסלול "כללי" הינה עיוות, המסכן בעיקר חוסכים מבוגרים, וכי יש להתאים את מידת הסיכון בתיק הפנסיוני לצרכיו של כל חוסך על פי גילו.

כטבען של רפורמות, ההצעה לאמץ בישראל את "המודל הצ’יליאני" עברה לא מעט גלגולים עד שאושרה. כבר ב-2008, החלו הרשויות וגורמים שונים בשוק ההון לבחון את מידת ההתאמה של המודל (בגרסתו מאוגוסט 2002) לשוק העבודה בישראל. בתחילת 2010, האוצר פרסם כי בכוונתו לאמץ את המודל, וביולי 2010 הפיץ טיוטה שנייה של חוזר בעניין. בתחילת 2012, הכריזו שר האוצר והממונה על ההגבלים העסקיים כי בכוונתם לאמץ את המודל, אולם היישום נדחה. בנובמבר 2014 הציג האוצר טיוטה עדכנית, ולאחר שהתקבלו הערות מצד גופים שונים, פרסם בפברואר 2015 הנחיה מחייבת למימוש המודל החל מינואר 2016.

בדרך לשוק חכ"ם

למודל החכ"ם יש יתרונות ברורים הן עבור החוסכים לקרן פנסיה והן מבחינת מבנה השוק. ראשית, בהתאם למטרה שהציב, המודל מגן יותר על חוסכים מבוגרים מפני תנודתיות בשוק ההון, ומצמצם פגיעה אפשרית בשעת משבר. בכך, המודל מגביר את ההלימה בין צרכיהם של החוסכים לבין הרכב תיק ההשקעות הפנסיוניות שלהם.

שנית, המודל מבטל את "המסלול הכללי", שהעניק גמישות גבוהה למנהל ההשקעות, אשר נדרש להתאים את תיק הנכסים לחוסכים בעלי צרכים שונים.

שלישית, הרפורמה עשויה לשכלל את השוק ולהגביר את התחרות, מאחר שהיא צפויה להגביר את מודעותם ומעורבותם של החוסכים בבחירת ועדכון תיק ההשקעות שלהם. בצ’ילה, למשל, נרשמה בעקבות הרפורמה עליה דרמטית במעורבות הציבור בחיסכון הפנסיוני: תוך 5 שנים, צמח ב-120% מספר העמיתים שבחרו מסלול מיוזמתם, והגיע ל-35% מכלל החוסכים. עם זאת, השינוי בהרכב התיק בהתאם לגיל יאפשר גם מעורבות נמוכה מאוד של החוסכים מאחר וההתאמה למסלול תבוצע באופן אוטומטי.

בין סולידיות לסיכון

עם זאת, "המודל הצ’יליאני" בגרסתו הישראלית אינו חף מבעיות. המרכזית שבהן היא כנראה חוסר אחידות: להבדיל מהמודל המקורי בצ’ילה, שקבע מגבלות ברורות להשקעות במניות, במודל הישראלי לא נקבעו סטנדרטים או הרכב השקעה ראוי לכל מסלול גילאים. החופש לקבוע מה סולידי ומה מסוכן נותר בידי גופי הפנסיה, שיקבעו כראות עיניהם את הרכב הנכסים של כל מסלול. חוסר האחידות גם יקשה על החוסכים לערוך השוואה מעמיקה בין מסלולים, והם יהיו תלויים ביועצים או בסוכנים הפנסיוניים. כמו-כן, גופי הפנסיה שיפנו למשקיעים אינם יכולים עתה להציג את היסטוריית ההשקעות (שיעורי תשואה) שקדמה לרפורמה בכל הנוגע למסלולי השקעה שהוסבו למסלול תלוי גיל, מה שיאפשר "להסתיר" ביצועי עבר כושלים.

לשינויים האחרונים ישנה השפעה ישירה על החוסכים: הצעירים מביניהם (גילאי 50 ומטה) חשופים בעיקר לנכסי השקעה ברמת סיכון גבוהה יותר, כמו מניות ואג"ח קונצרני, כחלק מההשקעה לחיסכון לטווח הארוך. מנגד, למבוגרים (גילאי 50 ומעלה) ישנם מסלולים המורכבים מחשיפה נמוכה יותר לנכסי השקעה ברמת סיכון גבוה, כאשר החשיפה המהותית היא לנכסים שמרניים המותאמים לחיסכון לטווח קצר יותר. החשש העיקרי לחוסך המבוגר הוא שבסביבה המקרו-כלכלית – זינוק באינפלציה למשל יגרום לכך שהרווחים בחסכונותיהם, שאינם חשופים למניות, יפגעו. בנוסף, עלייה בתוחלת החיים עלולה להוביל לכך שהשקעות שמרניות מדי לא יניבו רווחים מספקים אשר יסייעו לחוסכים לקיים רמת חיים סבירה לאחר הפרישה.

בנוסף, מבקרי הרפורמה מזכירים כי ישנם פרמטרים אחרים, בנוסף לגיל, בקביעת קיבולת הסיכון של חוסך – מצב משפחתי, מצב בריאותי, נכסים וחסכונות נוספים שיש ברשותו ועוד – אך המודל החכ"ם מתעלם מנתונים אלו, ומחלק את המשקיעים באופן שרירותי על פי גילם בלבד. על אף האמור, המודל יאפשר לכל החוסכים, מלבד אלו שכבר מקבלים קצבאות, לעבור למסלולים שאינם תואמים את המסלול המתאים לגילם

האם "המודל הצ’יליאני" ישפר את מצבם של החוסכים לפנסיה בישראל, או שמא ייצור אתגרים חדשים? מוקדם לקבוע, אולם ברור כי רפורמה בתחום כה משמעותי הינה עניין מורכב. סביר להניח כי בדומה לצ’ילה, גם בישראל החוק יעבור עוד תיקונים והתאמות, שרק בסופן ניתן יהיה לקבוע אם מודל חכ"ם אכן עומד בהבטחה הגלומה בשמו, ומספק פתרון חכם המותאם לצרכיו של כל חוסך.


אין באמור כדי להוות תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני אישי המותאם לצרכי הלקוח

צילום: שאטרסטוק



שיתוף ב facebook
שתף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
הדפס
שיתוף ב email
אימיל
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
5/5

תגובות