בנם הבכור של אירית ואָשֵׁר. נולד ביום י”א באייר תשמ”ז (10.5.1987) בכפר סבא, אח גדול לענבר ולוטם.
עמרי היה תינוק יפה-תואר ועטוף באהבה. בבית החולים נקרא בפי המיילדות “התינוק היפה”. בבית, לאורך השנים, קראה לו אימו “הנסיך, אהוב ליבי, חיים שלי, אושר שלי, מתוקי, בייבי”, וגם “רוחי, גלבי, עיני, נפשי”.
בבגרותו התגאה עמרי בבכורתו ונהג להקניט את אחיותיו כי זכה לאהבת אימו שנים רבות מהן. כשכתב לאימו, הקפיד לציין בחתימתו “מבנך הבכור”.
עמרי גדל בכפר סבא והיה ילד רגוע, שלֵו, שמח וחכם, שהחל לדבר בגיל מוקדם מאוד וקלט כל דבר במהירות. חברי המשפחה, האחיות בטיפת חלב, הגננות והמורות, נקשרו אליו בעבותות אהבה, שכן אישיותו הייתה ממגנטת.
עד כיתה ה’ למד בכפר סבא בבית הספר היסודי בית החינוך על שם אופירה נבון. אחר כך עברה המשפחה להתגורר באילת בעקבות עבודתו של אביו, שהיה איש צבא קבע בחיל הים. במשך שלוש שנים למד עמרי בבית הספר היסודי “עציון גבר” ובחטיבת הביניים “אורט בגין” באילת. כשהיה בכיתה ח’ חזרה המשפחה לכפר סבא. עמרי המשיך לחטיבת הביניים על שם שז”ר וסיים את לימודיו בתיכון “יצחק רבין” במגמת ביולוגיה.
עמרי אהב מאוד לבלות עם חברים. הוא נהנה מאוד ממוזיקה, הכיר שירים רבים בלועזית מערוץ ה-MTV ואהב “מוזיקה שחורה”. הוא היה צנוע, אדיב ובוגר מאוד. היו לו יוזמות ורעיונות חדשים, בהם שיתף את הסובבים אותו. שמחת החיים שלו והאהבה לרעיו סבבו את עמרי בכל מקום אליו הגיע. אבי שוחט, חברו הטוב מילדות, כתב לו: “תמיד היית מאחר, תמיד ידעתי שייקח לך זמן, אבל תמיד-תמיד היית מופיע בסוף. עם החיוך שלך גרמת לשכוח הכול ולהתחיל לשמוח. … יצאת מהשער עם חיוך על הפנים ואהבה בלב. אהבה לחיים, אהבה לכולם… היו לך כל כך הרבה בתים, כי כולם תמיד אוהבים אותך, בכל מקום הרגשת שייך – כי התחברת לכולם. … אמרתי לך כמה אני מעריך את מה שאתה עושה, וכמה אתה משקיע בשביל להגן על המדינה. … מכיתה ח’ – אז נכנסת לחיי – כבשת אותי ברגע. בפעם הראשונה שהגעת אליי רצית להתקין לי משחקים על המחשב, באת עם הרולר-בליידס שלך וערימת משחקים, כל מה שהיה לך הבאת, כי תמיד הענקת מעצמך כל מה שאפשר”.
סבו, שמואל דוד, אמו אירית ואביו אָשֵׁר שירתו בחיל הים. עמרי הצטרף אף הוא לחיל, לאחר גיבוש לסיירת מטכ”ל. עמרי התגייס ב-12 במרס 2006 לקורס חובלים. את הגיבוש ואת הקורס עבר בקלות יחסית ובסיומו הוסמך כקצין משמרת בסטי”ל (ספינת טילים). במשך שנה שירת בסטי”ל ולאחר מכן עבר לפקד על “דבורה” בבסיס חיל הים באשדוד, ושימש כסגן מפקד ספינת סיור “שלדג 843” במשך שנה. לאחר מכן יצא לקורס פיקוד ימי בן חמישה חודשים, אותו סיים בהצטיינות. במהלך הקורס יצא עם משלחת צה”ל לפולין. לאחר סיום הקורס חזר לאשדוד והיה מפקד ספינת “שלדג 844”. גולת הכותרת של פרק זה בשירותו היה סיכולו של פיגוע וחיסול שלושה מחבלים שניסו לעבור את גבול ישראל-עזה. חברו ומפקדו, דוד סער סלמה, העיד: “רק שנה קודם באותה ספינה, באותו מקום ואותו אירוע – לא הצליחו לעשות את מה שאתה עשית. לבד, בקור רוח, כשברור לך בדיוק מה לעשות. אז הכרתי קצין שבאמת היה מפקד. את האירוע הזה לא אשכח אף פעם”.
מספר מפקדו וחברו, יוני נכט: “לוחמים שעברו תחתיך, מפקדים ישירים ואלה שמעליהם, לא ידעו דַי בדברם עליך – מהללים, משבחים ובעיקר מתפעלים. מתפעלים מהדרך האלגנטית והמיוחדת בה התנהלת וניהלת – בקסם אישי ובחיוך מקיר לקיר, מבצע את המשימות המורכבות והמאתגרות ביותר שיש לתפקידים הייחודים שאיישת להציע… ידעת לשלב ‘אווירת עמרי’ בכל דבר. לוחם משכמו ומעלה, עושה הכול וגורם לכול להיראות כמעט קל. … בזיכרוני תישאר תמיד מפקד ‘שלדג 844’, זה שחוזר מהים גם אחרי בט”ש (ביטחון שוטף) אינסופי עם חיוך ורק מבקש לקבל עוד משימות, לאתגר את לוחמיו ולעזור לחבריו”.
אחרי שנת הפיקוד עבר להיות קצין “דבורים” בענף שטח והעניק הנחיה מקצועית בתחום כלי הבט”ש דבורות/שלדגים/גוררות/צרעות לכלל חיל הים. לאחר שנה של פעילות מונה לפקד על שש ספינות בבסיס אשדוד, כך הפך למפקד הסיירת הראשון במחזורו.
עמרי הוביל דור של מפקדי ספינות נערצים והתבלט כקצין מעולה ולוחם אמיץ. חברו לשירות הצבאי, מור סמדג’ה, סיפר: “עמרי היה מפקד אמיתי, שעשה מהפך בקרב החיילים שלו עוד מהרגע הראשון שעבר מחייך על הרציפים … הוא הבין מה המשמעות של להיות מפקד אמיתי. לא להשתמש בכוח שלו כדי להרוס, אלא כדי לבנות”.
אלוף רם רוטברג, מפקד חיל הים, כתב לעמרי לאחר מותו: “ייצגת עבורי את כל הטוב והיפה שיכול להיות בארץ שלנו. ייצגת עבורי את מהותו העמוקה של מפקד באשר הוא. אתה אחד ממפקדי השטח הטובים ביותר שהכרתי בצה”ל בכלל ובחיל הים בפרט. ייצגת עבורי את מלוא העומק והמשמעות של המנהיגות כמפקד ומנהיג טבעי ואמיתי. ייצגת דרך עשייתך את הטוהר של הפיקוד. איש אמת, בגובה העיניים, דוגמה אישית מדהימה, איש של אנשים שיודע היטב איך להתחבר ולחבר אליו דרך סגנונו הכֹּה מיוחד את כולם – את מפקדיך, והכי חשוב את לוחמיך. ידעת את מלאכת הפיקוד על בוריה… ייצגת עבורי ועבור כולנו את דמות המפקד המושלם המשלב הנעה אישית ומיוחדת טבולה בערכים חזקים ובעיקר בהמון אהבה לאנשיך. מורשתך תלווה את חיל הים ודורות של קצינים ילמדו את דרכיך. אני מצדיע לך מפקד יקר. מחבק ואוהב”.
המשפחה הקימה אתר לזכרו, ובו סיפור חייו, תמונות, סרטונים ומכתבים שנכתבו עליו ואליו לאחר מותו: omrishahar.co.il .
ביום הזכרון האחרון ביקש אשר שחר, אביו של סרן עומרי שחר האהוב בקשה מכל מי שהגיע לאזכרה: ‘ היום יום ההולדת של עומרי, ליד הנר, הניחו גם סוכריה’. הוא לא תיאר לעצמו שאלפים ימלאו את בקשתו.
אמו, אירית כתבה לו, לעומרי בנה האהוב:
עמרי, עמרי, בני עמרי, מי יתן מותי תחתיך היום!
יום זיכרון רביעי, שלוש שנים ועשרה חודשים מאז שהלכת מבלי שוב והתאריכים מתעתעים ומתעללים בנפשנו השבורה ממילא וככה התאחדו להם שני מועדים קשים מנשוא, הכי קשים! יום ההולדת שלך ויום הזיכרון לחללי צה״ל!
היום אתה בן 29 בני, 29 שנים עברו מאז היום המאושר בחיי שבו הבאתי אותך לעולם, מהיום שבו רקמתי לי חלומות על העתיד, מהיום שבו הכל נראה כל כך מבטיח וורוד והיום, כאב ודמעות הם שגרת יומי!
מרגישה כהולכת ב״דרכים שסמרו מאימה ומדם״, הולכת בדד ונצרבת בלהט כאבי ותסכוליי,האימה שלי ודמי הניגר, כמו לא שייכת באמת לעולם הזה, מסתכלת מהצד על הכל, כבר לא חלק, שייכת ולא שייכת, כי חלק גדול מנשמתי הלך אתך לשם לעולם שמעבר, ילדי!
כל החיים שלי, מאז אותו יום ארור שנשמעה הדפיקה המחרידה בדלת ומבשרי בשורת האיוב עמדו בפתח ביתי, הם יום זיכרון אחד ארוך, אז מה שונה יום זה?
היום הזה הוא יום מרוכז, יום שבו האבל הפרטי שלנו הופך ליום אבל לאומי, יום שבו הזיכרון המייסר שלנו הופך לזיכרון כללי, יום שבו אחרים נזכרים בך בעוצמה ואנחנו צריכים ורוצים לייצג אותך להזכיר אותך לכולם, יום שבו רוצים לזכור אותך ולהתייחד עם הכאב עלייך, לא כבשאר הימים שכדי לתפקד כראוי משתדלים לדחוק את דמותך לתהום הנשייה, יום שבו אנשים מוכנים להסתכל לכאב שלנו בעיניים ולא להסיט את המבט ממנו!
אז, אנחנו נותנים לפצעים שלנו להחשף, לכאב שלנו להתגלות, פותחים את ביתנו ואת ליבנו לכולם, כי מה בעצם אנחנו רוצים? שיזכרו אותך!
אבל, יום זה גם גובה מאיתנו מחיר כבד וקשה שבועות לפני ושבועות אחרי, אנחנו עוד חובשים את פצעינו ומנסים ל״רפא״ אותם כמה שאפשר עד המועד הבא!
בני, אהוב לבי ונפשי, יום הולדת, יום זיכרון, אזכרה 4 שנים מתקרבת ובאה ומי יעזור לי להתמודד, עם הכאב, עם החידלון הזה, שלופת אותך בלפיתת מוות, לפיתה שתופסת את הגרון ומסרבת להרפות עד שהחמצן בקושי מגיע, לפיתה שתופסת את הלב ומוחצת אותו ומכווצת אותו עד שהפעימות שלו מפסיקות כמעט, אבל רק כמעט, ככה שאתה חי וסובל סבל מוות!!
בני, בני, לכל מקום שאלך, בכל אשר אהיה, דמותך איתי, הזכרונות איתי, האהבה הגוברת אליך איתי, לא מרפים אפילו לרגע, אני מתענגת עליהם, אבל גם נשרפת בכאב כשאני יודעת שלא עוד, לא עוד חוויות משותפות חדשות, לא עוד מגע, רך ואוהב, לא עוד מילות חיבה, מפיך, אימא שלי, רק זכרונות, זיכרונות יפים, אבל רק זיכרונות ולא ממשות!
עייפתי ילדי מהכאב, לכאב יש משקל ממשי, שאני חשה אותו על גבי, על כתפיי, על נשמתי והסחיבה קשה, קשה!
אני חייבת להמשיך לעשות, עם המשא הזה על גבי ולפעמים זה מצליח ולפעמים לא, אני יודעת שזה לתמיד עד יום מותי ואני תוהה, היאך? היאך??!!
ואני זועקת לשמיים לרחמים ולעזרה, כי עייפתי, בני, כל שנה שוחקת יותר, כל שנה מייסרת יותר, כל שנה לוקחת עוד חלק ממני אליך ונותר לי לתהות רק עד מתי? מתי, העינוי יגמר?!
למה לא סיפרו לי והכינו אותי שמשא החיים הוא בלתי אפשרי לפעמים?
אני רוצה לנשום לפעמים, פשוט לנשום בלי שהנשימה תתקע,
אני רוצה לצעוד לפעמים, לצעוד בלי שייכשלו צעדי מהמשא הכבד,
אני רוצה לצחוק לפעמים, פשוט לצחוק בלי להיחנק,
רוצה עוד הרבה דברים, רק לפעמים, לא כל הזמן אבל לא מצליחה, הכל אפוף באובדן הנורא והבלתי נתפס, האובדן הבלתי מתקבל על הדעת!!!
אין עונש קשה מהעונש של אם שנאלצת לחיות לאחר הילד שלה!
אז יום הולדת 29 לא שמח לצערי המר, פה, תקווה ששם המלאכים מחבקים אותך וחוגגים לך בהדר מלכות!
כואב לי כל כך, עמרי, תמשיך לעזור לי ולהיות איתי כמו תמיד, רק בזכות זה אני ממשיכה לחיות כנראה!
אימא שלך לנצח נצחים, באהבה ענקית וניפגש בסוף אתה ואני יודעים!!!
אירית שחר
