“וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים… ןעץ ארז… ואזב” [ויקרא י”ד 4]. עץ הארז והאזוב חברו יחדיו להכנת אפר פרה אדומה [במדבר י”ט 6], לטהרת המצורע ולחיטוי בית שלקה בצרעת [ויקרא י”ד 49]. חיבור הארז והאזוב כניגודים משלימים.הארז כסמל לגאוה ולמנהיגות ביער, והאזוב אשר בקיר, עליו נאמר “התמלוך? כי אתה מתחרה בארז”? [ירמיהו כ”ב 15]. שבעים פעם נזכר הארז בתנ”ך. בזכות ערכו הלכלי, יופיו ואריכות ימיו,היה הארז לסמל. “ארז בלבנון , יפה ענף…” [יחזקאל ל”א]. ארזי הלבנון שימשו לבניין ארמונות [שמואל ב’ ה’ 11], לבניין בית המקדש[מלכים א’ ה’ 20]. ולבניין הבית השני [עזרא ג’ 7].

נפיבר און מאיר]לת הארז מסמלת חורבן הטבע “הילל ברוש כי נפל ארז….” [זכריה י”א 2]. גם מנהיגי הציונות אימצו את הארז, הרצל נטעו במוצא ובן גוריון ביער ירושלים. האזוב סימל את החיטוי והטהרה , האזוב מסמל את הענווה לעומת הארז בל ההחזות הגאה. האזוב משמש כתבלין ומוכר בשמו הערבי “זעתר”. המשנה נתנה סימנים באזוב:”מצות אזוב,שלושה קלחים, ובהם שלושה גבעולין” [פרה פי”א, ט’]. [פרשה ארץ ישראלית,