לעתים נדמה לי שמה שהכי קשה לבני אדם, הוא לוותר על פנטזיה, או על רעיון שאמצו לעצמם אי פעם כשעוד היו תמימים וחולמים. חיים שלמים יכולים לעבור בכמיהה להתממשותם, תוך שהחיים עצמם מוכיחים שוב ושוב, שלעתים זה פשוט לא אפשרי.

כך גם רעיון השוויון בין המינים, החודר לכל תחום ותחום בחיינו וגורם ללא מעט מהומות.

מדוע מהומות? משום שלא פעם אנחנו מניפים במעוננו את דגל השוויון מבלי שבכלל הגדרנו במשותף את משמעויותיו עבור כל אחד מאיתנו, ואז, כשאנו באים לתרגם למעשים את רעיונות השוויון שבראשנו, מסתבר לא פעם שהתבלבלנו בין שוויון בזכויות לשוויון בתפקידים ובמטלות.

פנטזיה ומציאות נפגשים במקום שרעיונות השוויון בינינו לא הוגדרו כראוי ויוצרים מגרש משחקים מאתגר ומסוכן לרגשות כמו תסכול, אכזבה, נחיתות ועלבון, קנאה וכעס ושאר חבריהם.

האם באמת קיים שוויון בינינו – גברים ונשים? והאם בכלל שאלת השוויון בזוגיות אינה, למעשה, רלוונטית במידה שווה גם בזוגיות הומוסקסואלית?

בואו נעשה קצת סדר.

התערערותו של שלטון המין הגברי, אשר העניק זכויות רבות ובלעדיות לגברים ומנע אותן מנשים לאורך מאות רבות של שנים, החל בעיקר בעקבות אירועים היסטוריים. אירועים אלו, ששלחו גברים רבים מאוד לשדה הקרב הביאו לכניסה של נשים לתפקידים שעד אז נחשבו לגבריים ולכאלה ש"נשים אינן מסוגלות למלא". למרבה הפליאה (של מי? של הגברים, כמובן) ובמידה לא קטנה גם למורת רוחם, הנשים הצליחו יפה מאוד בתפקידים "הגבריים" ובשובם מן המלחמות (שנערכו תקופות ארוכות) לא היו מוכנות לוותר על המעמד החדש שקנו להן למרות גם לא מעט מחירים שגבה.

עמדת הכוח החדשה שנכסו לעצמן הנשים נגעה בכל תחומי החיים: פוליטיקה, חברה, כלכלה, מין, אמנות ועוד. המושג "שוויון" עלה לסדר היום הציבורי באינסוף מקומות וצורות, תנועות פמיניסטיות החלו לקום וסדרי עולם השתנו.

הרצון לשוויון גלש, איך לא, גם לתוך המבנה הזוגי, אך בשל המורכבות ביישומו הוא הביא גם לא מעט חוסר בהירות ובלבול, בעיקר לגבי האופן בו אנחנו אמורים לפעול את השוויון הלכה למעשה.

נראה שלא תהיה מחלוקת בינינו על כך שנשים וגברים בנויים בשונה זה מזה מבחינה פיזיולוגית ולכן גם יכולות התפקוד שלנו, מהבחינה הפיזית, אינן שוות. משימות הכרוכות בכוח פיזי יימולאו במרבית המקרים בקלות יותר על-ידי גברים ומשימות הכרוכות בכוח סבל דווקא תצלחנה יותר על-ידי נשים. לא מעט מחקרים שנעשו בעשורים האחרונים של מוח האישה ומוח הגבר מוכיחים כי הם אינם פועלים בצורה זהה ומשום כך, המורכבות הנפשית והרגשית של נשים וגברים, שונה. אנחנו לא זהים.

כחברה המתיימרת להתמודד עם סוגיית השונות (באינסוף שדות ותחומים) דרך עיסוק במושג שוויון ובכלל זה גם שוויון בין המינים, נראה שכדאי שנסכים כי שוויון צריך וחייב להתקיים בהיבט של זכויות!

כאשר אנחנו מכניסים את נושא השוויון לתוך הבית, אל החיים הזוגיים והמשפחתיים שלנו, אנחנו מתחילים להתבלבל בין שוויון בזכויות לבין שוויון בתפקידים ובמשימות. האם יש זכויות יתר למי שהכנסתו גבוהה יותר? האם עבודות ומשימות הבית שוות בערכן הכספי לשעות עבודה בחוץ? מי מחליט בענייני חינוך? האם זה שמחזיק בתואר אקדמי? למי יש זכות לקבוע מתי מקיימים יחסי מין? מי עושה, מה וכמה באשר למטלות הבית השגרתיות?

האם טיפול בכביסה של כל בני הבית שווה לפירוק יומי של המדיח? האם הורדת הזבל שווה לניקוי אבק? האם הסעת ילדים מחוג לחוג משתווה ליום עבודה בחוץ? הרי לעולם לא נוכל לכמת את מכלול המרכיבים של כל אחת מהמטלות, כדי להגיע לנוסחה שתגדיר לנו איך לייצר שוויון במטלות ומי מאיתנו לא מכיר את המשפט הידוע "כל הבית עלי", כאילו היה זה נכון…

שוויון כזה איננו נחוץ!!! מה שאנו זקוקים הוא להסכמה משותפת באשר לחלוקת המטלות, באופן כזה שכל אחד ירגיש נוח בתרומתו למפעל המשותף, ללא שיסחוב בתוכו תחושת קיפוח.

תחושת קיפוח מעוררת מרירות ומתפתחת לכעס ולחוסר רצון לשיתוף פעולה. היא מייצרת "זכוכית מגדלת" לכל התרחשות לא שוויונית ומעלה את רמת המתח במרחב המשותף. זוגיות מוצלחת היא זוגיות שיש בה שותפות ורצון הדדי לתרום ולהועיל לטוב המשותף ולא מצב בו כל אחד עסוקים במה מגיע לו, או גרוע מכך, מה נגזל ממנו בגלל האחר.

שוויון בזוגיות מתחיל בהבנה ובהסכמה שלכל אחד מאיתנו יש זכות לחופש מלא לבטא רצונות, צרכים, רגשות ומחשבות בנפרד ובאופן עצמאי ולכל אחד מאיתנו יש זכות שווה לכבוד והכרה במי שהוא, גם כאשר הרצונות והצרכים שלנו אינם תואמים או נוחים לזולת.
זכות לשוויון היא קודם כל רעיונית. מימושה עשוי להיתקל בקשיים באותם מקומות בהם הצרכים והרצונות שלנו מתנגשים ולשם כך עלינו ללמוד לשוחח ולבטא את אשר על ליבנו, להגיע לסיכומים משותפים ולהיות מוכנים "לחשב מסלול מחדש" כל אימת שמשהו לא עובד.

טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com