אלוהים עדי כמה כעס יש בעולם וכמה אנרגיות ברוכות מתמסמסות אל תוככי הזמן החולף לבלי שוב, משאירות אותנו כאובים ובודדים. בודדים בתוך הזוגיות לצד האדם שאיתו חלמנו להיות הכי ביחד…

האם אפשר לכעוס פחות? האם ניתן להפחית את העוצמות ולקצר את משכי הזמן העכורים בינינו?

נדמה לי, שאם הייתי מבקשת מכם לדמיין את צורתו של הכעס שלכם ואת צבעו, לא הייתי זוכה לקבל צורות עגולות בצבעי פסטל… לא. לכעסים יש צבעים קודרים ואגרסיביים וצורות חדות ונוקשות. כמוהם, כך האווירה שהם מייצרים.
כשאנחנו כועסים, אנחנו קודרים, חדים ונוקשים.

מדוע? כי ככה אנחנו מייצרים ארומה חזקה של כוח. זו הדרך של רבים מאיתנו להשיג את מה שרצינו, תהא זו הסכמה למשהו, תגובה כלשהי, פעולה, או כל דבר אחר. כאשר אדם מפעיל כוח על אדם אחר, יש סיכוי טוב שיזכה לקבל את מבוקשו.

נוכל לחלוק על הדרך, אך לא על התוצאה המיידית. אלא מאי? אליה וקוץ בה. לטווח הרחוק, עלולה להיווצר בעיה: המציית לכעס מפאת פחד, יפסיק לפחד, או שפשוט לא יוכל לשאת יותר את היותו מופעל מכעס ולמרות הפחד – יקום ויתקומם. ברוב המקרים, ההתקוממות צפוייה להיות בעוצמות של התפרצות הר געש.

כעס מייצר מניפולציה על האחר והוא דומה בעיני לברק ולרעם הנוצרים בהתנגשות עננים. כעס הוא התנגשות טבעית ונורמלית בין שני גופים, או יותר, שגם כאשר האהבה ביניהם גדולה וחזקה, נשארים נפרדים וייחודיים ולכן, לא תמיד מספקים זה את צרכיו של זה. וכשהצרכים והציפיות שלנו לא מקבלים מענה…
כעס הוא רגש חשוב. אל לנו להסתייג ממנו. הוא נורית אזהרה לחוסר הלימה בין הסיטואציה שבחוץ לזו שבפנים. מהיותו רגש מוכר לכולנו, קל לנו לזהות אותו ולמרבה הצער, גם להאמין למסר שלו.

כשהוא עולה ומציף אנחנו משוכנעים בצדקת דרכנו ובנחישותנו להגן על האני הפגוע שלנו ולהוכיח לזולת את טעותו. חשוב רק שנדע ונזכור – זהו רגש משני! לעולם הוא אינו מגיע לבד. תמיד מקדימים אותו בני לווייתו, האכזבה, התיסכול, או העלבון. הם אלה שמגייסים אותו כדי "ללחום את מלחמתם". הכעס מוציא אותנו לפעולה ומתדלק את המנועים. לטווח המיידי, אפילו גורף הישגים.

למרבה הצער, אלה הישגים שבמהרה לובשים רצון להתרחק ואפילו לנקום ועם הזמן, גובים מחירים גבוהים. נראה שבעבור היחסים, זו אינה הדרך האפקטיבית.

אפשר לכעוס פחות!

כאשר אנחנו מבינים ממה נבע הכעס אנחנו יכולים לבחור בדרך אפקטיבית הרבה יותר כמו שיחה למשל, בה נוכל לתקשר את מקורותיו. על-ידי כך נגדיל את הסיכוי שמי שעומד מולנו יבין באיזה אופן ההתנהגות שלו, או דבריו גרמו לנו לאכזבה, או תיסכול, או עלבון. כשיידע, יגדלו הסיכויים שייקח זאת בחשבון בהמשך.

לפעמים כדאי לוותר על ספונטאניות לטובת הקשבה לכעס. לו היינו שואלים את הכעס מדוע הגיע ומי קרא לו, נדמה לי שיכול היה לספר כי הוא רק חייל בשרות האגו שלנו והנורה האדומה שהחלה להבהב, היתה באזור האכזבה, או התיסכול, או העלבון.

כאשר אחד מהללו מתרחש, החייל האגרסיבי יוצא לפעולה ומגייס לעזרתו מילים בוטות, מבטים חותכים, שפת גוף קשה ומאיימת ובמקרים רבים, רחמנא לצלן, גם אירועים מהארכיון שאולי יחזקו את הטיעונים הנוקבים.

האם כל אלו מקרבים? וודאי שלא! האהבה נדחקת לה הצידה ומביטה מכווצת מן הצד, מתפללת שמישהו יבחר לעצור ולהיזכר בה…
אנחנו כועסים ממקום פגוע ומתקומם אשר במקום לבקש נחמה, יוצא למלחמה. מי שנמצא מולנו הופך ברגע להיות מושא תקיפותינו ויוצא אף הוא למלחמה משלו.

מה עושים?

מתחילים בלקיחת אחריות על הכעס. כאשר אני כועסת, הכעס הוא שלי. יהיה הגורם אשר יהיה, יש לי אפשרות גם לא לכעוס. התגובה לגמרי בשליטתי.
השלב הבא הוא קבלת החלטה שלא להגיב מייד! נדרש תרגול, אך זה אפשרי.

השלב האחרון הוא שלב הביצוע. הוא מתחיל בזיהוי הרגע בו מתחלף הרגש ומתחילה לבצבץ הרגשה של כעס. זה הרגע לעצור, לנשום כמה נשימות עמוקות ולשאול את עצמנו: "מה עבר לי בראש כרגע?" אלו מחשבות רצו לי שם לפני עלות הכעס?

נגלה שהיו שם לא מעט מחשבות שמספרות לנו איך האחר לא מתחשב, לא רואה, לא מעריך, אף פעם לא…, תמיד דווקא… וכו’ וכו’, כיד הדמיון. מחשבות אלו מזינות בשמחה את רגש האכזבה, או התיסכול, או העלבון.

האם הן אמת?

במקרים רבים לא. במידה שכן, אנא, הביאו את העניין לשיחה משותפת, דונו בדברים והגיעו לסיכומים חדשים. קשה לעשות את זה לבד? יש אנשי מקצוע שיכולים לסייע.

האם שווה לחיות את החיים מתוך כעס? האם לא חבל על כל הרגעים שחולפים במרירות ובטינה?
אם רק נזכור שכעס מרעיל ומרחיק אותנו מהמטרות האמיתיות שלנו, נוכל לבחור שלא לבחור בו.

*******

תמר צ’יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, קליניקה פרטית במרכז כפ"ס ובתל-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי; מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות; הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.

טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com