המפגשים המרטיטים של יוסף עם אחיו , ושל יעקב עם יוסף, הולידו את הקריאה :"העוד אבי חי"? [בראשית, מ"ה 3]. המפגש בין האב "השכול" והבן "האובד", מסמל את גורל היהודי לדורותיו. הגורל היהודי, הנראה תמיד כמתוח על חבל דק, מזמן סוף מפתיע. גם בימינו נחלץ עם ישראל , לעמוד לצד מסורבי עלייה בשהותם בגולה ומשם יצאה הקריאה "עוד אבינו חי! עם ישראל חי!" , כקריאה המגשרת בין הארץ והבנים שהיו מעבר למסך הברזל. המילה "עוד" הינה דו-כיוונית, ומתאימה למציאות זו: האחת פונה אל העבר: עוד – מלשון עדיין, והשנית צופה לעתיד: עוד – מלשון תוספת. ההקריאה "עוד אבינו חי", היתה לזעקה ולסמל למאבק היהודי לשחרור מעבדות לחירות, משיעבוד לגאולה רוחנית ולעלייה לארץ ישראל. זוהי זעקה של התפייסות ואיחוד בין הבנים, כדגל וסמל של "עם אחד – לב אחד". [פרשה ארץ ישראלית, כהן שמואל].