"…כבר אלף פעם אמרתי לך את זה, כמה פעמים אני עוד צריכה לחזור על אותם דברים?"
"מה לא ברור כאן?? אנחנו לא מדברים אותה שפה?"
"אני לא מבין למה כל-כך קשה לך….. , מה כבר ביקשתי?"

נשמע מוכר? קרה אולי, רק במקרה, ממש בלי להתכוון…, ש’ברחה’ לכם שאלה כזו או דומה לה כשילדכם האהוב עשה בפעם המי יודע כמה, בדיוק את מה שכבר אלף פעם הסברתם לו שאל לו לעשות?

או כשבן זוגכן – ייבדל לחיים ארוכים, שוב לא תלה את המגבת היכן שצריך, או היא רחמנא ליצלן לא חנתה מספיק קרוב למדרכה…?
אוקיי, אז אתם לא לבד. ממש לא! ובכל זאת, הרי משהו כאן לא מסתדר.

איך קורה שאנחנו מוכנים לבזבז כל-כך הרבה אנרגיה וזמן על לחזור על דברינו שוב ושוב באותה צורה ללא תועלת?
איך זה שאנחנו מוכנים לבזבז כל-כך הרבה אנרגיה וזמן על ויכוחים, מריבות ושאר מעכירי אווירה ומצב-רוח למיניהם, ולא מפנים אנרגיה וזמן, והרבה פחות, לחשיבה מחודשת ולפעולות אפקטיביות יותר?

זה מתחיל בחשיבה של רבים מאיתנו כי האופן בו אנחנו רואים את הדברים, הפרשנות שאנחנו נותנים להם והבחירות ההתנהגותיות שלנו, הן הנכונות. עמדה אישית כזו עלולה לייצר חוסר סובלנות לגבי פרשנויות והתייחסויות אחרות, שלא לדבר על סובלנות או הסכמה לפעולות הנגזרות מהן.

לו נתעקש על החלת דעותינו על איך העולם אמור להתנהל, עם כל הקורה בו, על האחרים סביבנו, יהיו בוודאי כאלה שיילכו איתנו. ייתכן שיסכימו איתנו, כי גם עבורם נכונה היא הדרך ויתכן, שיילכו בה מתוך ריצוי או מתוך קורבנוּת. כך או כך, הם לא יהוו בעיה עבורנו. לעומתם, אלו העומדים על שלהם, אלו שלא ‘נכנעים’ בקלות, אם בכלל, אלה – מהווים אתגר.

מול אלה שאינם מסכימים איתנו, או אינם נענים לנו בדיוק באופן הרצוי לנו, אנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות חוזרים על אותה בקשה, או טענה, או אמירה גם יותר מאלף פעם.

למה? כיוון שאנחנו דבקים בנחישות במטרה להצליח לגרום לזולת להבין ולהסכים עם הדרך שלנו וכמובן, להוכיח לנו זאת במעשיהם (לא כולנו כמובן).

כאשר זה לא קורה, אנחנו חווים תיסכול ואכזבה, הידועים כ"יבואני כעס" מנוסים. יבוא מהיר של כעס מתדלק את המערכת ואכן מגדיל את הסיכוי, שנזכה לכך שזולתנו היקר ינהג כפי שרצינו. אלא מה, הוא לא יעשה זאת מהמניעים הנכונים, אלא מתוך חשש ופחד ממה שעלול לקרות, בסופו של דבר, אם הכעס שלנו יגבר ויגבר.
הידד! זה עתה זכינו בציות ולא בשיתוף פעולה!

ציות ממושך מוביל לכאב, לירידה בתחושת הערך, לדיכאון וכד’ ולא פעם בהמשך, גם להתרחקות רגשית ולבסוף, להתקוממות.

ואולי אפשר גם אחרת. הרי מה שלא עובד, אינו בהכרח בעייתי במהותו. נהפוך הוא. יתכן שהבקשה, הדרישה או האמירה שלנו, נכונים ומתאימים ומושתתים על רצון להטיב. הם לא פעם נובעים מתוך הסמכות ההורית, או החינוכית שלנו, מתוך האחריות והאכפתיות הזוגיות וכן, לא פעם מגחמות לא פתורות של עצמנו.

מה שברור הוא שכאשר אנחנו מוצאים את עצמנו מתוסכלים, מאוכזבים וכועסים מחוסר הצלחתנו להניע את הזולת כפי שרצינו, כנראה הדרך בה בחרנו אינה הטובה מכולן. משהו פספסנו בדרך. ייתכן מאוד שאם רק נהיה מספיק רגישים ויצירתיים, נוכל לבחור בדרכים אפקטיביות יותר כדי להשיג את מטרותינו, מבלי לשכוח גם את הרצונות והצרכים של מי שדרכו שונה מדרכנו.
תחת חלונו של הזקן ישנו רעיון איך אפשר גם אחרת:

(סיפור ממקור לא ידוע)

תחת חלון הדירה הקטנה שבקומה הראשונה שיחקה תדיר קבוצת ילדים וטרדה את מנוחתו של הזקן שהתגורר בה. הוא העריך, שלצעוק על הילדים ולגרשם לא יהיה נבון ואולי אף לא יישא פרי.

לכן, יצא החוצה ואמר להם עד כמה הוא נהנה לשמוע את קולותיהם בעת שהם משחקים וכי הוא מוכן לשלם לכל אחד עשרים וחמישה סנט לשבוע, כדי שיבואו וישחקו תחת חלונו. הילדים שמחו, כמובן ובמשך כל השבוע, בכל יום, שיחקו תחת חלונו של הזקן וכל אחד קבל עשרים וחמישה סנט, כמובטח.

בשבוע השני יצא הזקן אל הילדים המשחקים ואמר להם כי אינו יכול להמשיך לשלם לכל אחד עשרים וחמישה סנט ולכן ישלם להם רק עשרה סנט. הילדים התאכזבו מאוד, אך חוץ מכמה שעזבו, כל השאר המשיכו לשחק תחת חלונו.
בשבוע השלישי, שוב יצא הזקן ואמר, כי מאחר והוא זקן ואינו משתכר, גם עשרה סנט קשה לו לשלם ולכן ישלם לכל אחד מהם רק סנט אחד. הילדים מאוד לא אהבו את ההורדה בתשלום ובמחאה עזבו את המקום וחדלו לשחק תחת חלונו של הזקן…
יצירתיות ורגישות – זה שם המשחק!

*******

תמר צ’יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, קליניקה פרטית במרכז כפ"ס ובתל-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי; מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות; הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.

טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com