כמה פעמים בחיים אמרתם את המשפט הזה? מוכנה להתערב שלא תוכלו לספור. איכשהו, כולנו במרוץ עם הזמן, כאשר ברור לנו מראש מי ינצח.

בעודי מריצה בראש את רשימת המטלות שלי ומחפשת בפעם המי יודע כמה איך ליצור בה סדר עדיפויות הגיוני, נתקלתי בספרו של מיץ’ אלבום "שומר הזמן". מאחר וכמו שהבנתם, רשימת המטלות שלי קורסת, הרשיתי לעצמי להעיף מבט רק בדפים הראשונים וזה מה שמצאתי (עמ’ 14):

"נסו לדמיין חיים ללא בקרת זמן. סביר להניח שלא תצליחו. אתם יודעים איזה חודש עכשיו, איזו שנה, איזה יום בשבוע. יש שעון על הקיר או על לוח המחוונים במכונית. יש לכם יומן, לוח שנה, זמן לארוחת ערב וזמן לסרט.

ובכל זאת, בכל מקום מסביבנו זוכה בקרת הזמן להתעלמות מוחלטת. ציפורים אינן מאחרות. כלבים אינם מציצים בשעונם. צבאים אינם עושים עניין מימי ההולדת החלפים.

רק האדם מודד את הזמן. רק האדם מציץ בכל שעה שעוברת. וזו הסיבה שרק האדם חש פחד מצמית ומשתק שאף יצור אינו מכיר. פחד שהזמן יאזל…"
כן, הפחד שהזמן יאזל הוא זה שמניע אותנו לדחוס כל-כך הרבה לתוך חיינו. אנחנו רוצים להספיק. וכמה שיותר.

אנחנו לא אשמים בכך. אנחנו לא ציפורים או צבאים והחיים כיום מייצרים עבורנו שפע בכל דבר, לטוב ולרע. יש שפע הזדמנויות, שפע בשווקים ובחנויות, שפע חשיפה של שפע, של אותם בעלי הון וסלבס שרבים רוצים להידמות אליהם וכמובן, גם שפע של צרכים ופיתויים בכל תחום ותחום. הפכנו ‘בולמיים’.

אחת הבעיות המרכזיות היא שהישגים, ובמיוחד כלכליים, הפכו לאבן בוחן לערכו של אדם. אין פלא, אם כן, שאנשים מתרוצצים מבוקר עד ערב, כדי לייצר תחושת ערך ונוחות כלכלית, באמצעות שעות עבודה מטורפות ועמוסות, המשך יום העבודה בבית ‘הודות’ לקדמה המאפשרת זאת והצדקת כל ‘סורי, שאין לי זמן’ בטיעונים שלא תמיד מבוססים על הנימוקים הנכונים.

יש, כמובן עוד סיבות רבות לצורך שלנו לדחוס לתוך הזמן השאול הזה כמה שיותר. העיקרית שבהן, היא הצורך להותיר משהו אחרי לכתנו. משהו בעל משמעות. לעתים, גם כאן אנחנו מתבלבלים.

תהיינה הסיבות אשר תהיינה, אם אנחנו מאלה שהזמן אף פעם לא מספיק להם והתוצאה היא תיסכול ואכזבה, אולי כדאי לעבור שוב על רשימת הדברים החשובים לנו בחיים. האם אותן אבני יסוד שעל פיהן אנחנו רוצים להאמין שאנחנו מתנהלים, כמו למשל, משפחה, חברות, התפתחות אישית, בריאות, איזון וכיו"ב, אכן מנתבות את הבחירות שלנו?

האם אנחנו מספיקים לקרוא? האם יש לנו זמן איכות עם הילדים (ללא שום מסכים מתווכים)?האם פעילות גופנית היא חלק מחיינו? והקשר עם ההורים, או פעולות לשימור קשרים עם חברים? האם אנחנו ערים לבריאות שלנו ולוקחים עליה אחריות? האם עכברי העיר שבינינו יוצאים לחיק הטבע מדי פעם?
כן, הוא מוקצב, הזמן שיש לכל אחד מאיתנו. הניצול המיטבי שלו תלוי רק בנו. בבחירות שאנו עושים לאור מה שחשוב לנו באמת.

כהורים וכמחנכים, ובכלל, כבוגרים, חשוב שנזכור כי ההתנהגות שלנו היא מודל חיקוי לילדינו ואם לא תהיה הלימה בין הביטוי המילולי של אותן אבני יסוד (ערכים) החשובות לנו, לבין ההתנהגות שלנו והפעולות שאנחנו עושים, או לא עושים, הילדים יחקו את הפעולות שלנו ולא את המילים.

אין מרשמים שמגדירים מה חשוב ממה. סדרי עדיפויות הם משהו לגמרי אינדיבידואלי ועלינו לקבוע אותם לעצמנו, אם כיחידים ואם כמשפחה, קהילה וכד’, המכבדת כל פרט בתוכה.

החיים דינאמיים וכמו שאמר אשלי בריליאנט (סופר וקרטיוניסט בריטי, המתגורר בקליפורניה) "בדיוק כשהתחלתי להתרגל לאתמול, הגיע היום…", ולכן, מדי פעם עלינו לשנות את סדרי העדיפות שקבענו לעצמנו, "לחשב מסלול מחדש" ולהתאים את רשימת המטלות היומית, או השבועית, או החודשית שלנו למצב החדש שנוצר.

כדי שפעולה זו תהיה אפקטיבית, אל לנו לשכוח את אבני היסוד שהגדרנו לעצמנו ולקחת אותן בחשבון. הן אמורות להיות "המגדלור", לאורו ננווט את ספינתנו.

שיחתם של אליסה והכובען המשוגע בארץ הפלאות יכולה אולי ללמד אותנו משהו:
"אני חושבת שהיית יכול לעשות שימוש יותר טוב בזמן", אמרה, "מאשר לבזבז אותו על חידות שאין להן פיתרון".
"לו הכרת את הזמן כמוני", אמר הכובען, "לא היית מדברת על לבזבז אותו, הוא לא אחד מתבזבז!"
"אני לא יודעת למה אתה מתכוון", אמרה אליסה.
"ודאי שלא", אמר הכובען מנער את ראשו בבוז. "אני מתערב שלא דיברת עם הזמן אפילו פעם אחת!"
"אולי לא", ענתה אליסה בזהירות, "אבל אני יודעת איך לנצל אותו".
"זהו! זה מסביר הכל", אמר הכובען. "הוא לא סובל שמנצלים אותו. ובכן, לו ידעת לשמור איתו על יחסים טובים, היה עושה בשעון כמעט כל מה שהיית מבקשת ממנו."
עד כאן שיחתם.

אכן, השעון יכול לעשות כמעט כל מה שנבקש ממנו, כל זמן שהבקשות שלנו ריאליות. פנטזיות, משאלות ושאיפות הן דבר נפלא ויכולות לשמש מנוע חשוב לצמיחה והתפתחות. עם זאת, כל זמן שנשמיט את אבן היסוד "איזון" מהבניין שאנו בונים, נמצא עצמנו רודפים ונרדפים, מותשים ומתוסכלים.
"והזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות
הזמן נוסע, כי זמן הוא זמן ואין הפסקות.

כך אהוד בנאי בשירו "סטארטר".

*******

תמר צ’יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, קליניקה פרטית במרכז כפ"ס ובתל-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי; מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות; הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.

טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com