הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון חלקי, בשורה ארוכה של עבירות : במסגרת האישום הראשון ריצתה הנאשמת עונש מאסר בעבודות שירות בבית חלומי השייך לעמותת אקי"ם ב-3 תקופות שונות בשנים 2012-2013.
במסגרת עבודות השירות נחשפה הנאשמת לדרך רכישת מוצרי המזון לבית חלומי מסניף רשת יינות ביתן ברעננה. לבית חלומי היה הסכם עם יינות ביתן, לפיו בדלפק הקופה הראשית היה כרטיס מגנטי באמצעותו בוצעו רכישות מוצרי המזון לבית חלומי. נציג מורשה של בית חלומי, היה מגיע ליינות ביתן, מזדהה כנציג המורשה, מקבל לידיו את הכרטיס המגנטי, משלם באמצעותו, ומשיבו לדלפק הקופה הראשית בסניף. עוד במהלך עבודות השירות בבית חלומי, נחשפה הנאשמת לכך שלבית חלומי היה הסכם עם חברת המוניות תפוח, לפיו התאפשר להזמין נסיעה ולחייב את חשבון בית חלומי, תוך הזדהות כבעל היתר לכך מבית חלומי.
העבירות נשוא אישום זה בוצעו בין התאריכים 3/1/14 – 18/2/14. הנאשמת הגיעה לסניף יינות ביתן, הזדהתה כנציגת בית חלומי, קיבלה לידיה את הכרטיס המגנטי ורכשה באמצעותו מוצרים. כמו כן הנאשמת הזמינה מוניות מחברת תפוח, תוך שהזדהתה כנציגת בית חלומי וביקשה כי חיוב הנסיעה ייעשה באמצעות בית חלומי. הסכום הכולל של השימושים בכרטיס המגנטי של בית חלומי והזמנת המוניות על חשבון בית חלומי לצרכיה האישיים של הנאשמת הסתכם ב- 8592.90 ₪, והתפרש על פני 19 עסקאות.
בהתאם לעובדות האישומים 2 – 61 בתיק העיקרי, החל מיום 13/1/14 ועד ליום פיטוריה, 1/9/14, עבדה הנאשמת כנציגת שירות לקוחות בחברת אנדירמה – חברה העוסקת בשיווק כרטיסי לוטו והשתתפות בהגרלות הלוטו דרך האינטרנט. כחלק מתפקידה בחברה ביצעה הנאשמת את קליטת לקוחות החברה במערכות הממוחשבות של החברה, לרבות הזנת פרטי הלקוחות ופרטי כרטיסי האשראי שלהם ( להלן: "מאגר הלקוחות").
הנאשמת נהגה לשלוף מתוך מאגר הלקוחות, את פרטי אחד המתלוננים, לרבות פרטי כרטיס האשראי שלו, והייתה עושה בפרטים אלה שימוש לצרכיה, באמצעות עסקאות בכרטיס אשראי טלפונית או עסקאות בכרטיס אשראי באמצעות האינטרנט. בחלק מן הפעמים העבירה הנאשמת את הפרטים ממאגר הלקוחות לבתה הקטינה, בכדי שהבת תעשה אף היא הזמנה או שימוש במאגר, לצרכים של הנאשמת או הבת עצמה. בסך הכל השימוש נעשה ב-18 כרטיסי חיוב שונים, והסכום הכולל של השימושים בכרטיסי החיוב הסתכם בסך של 53,373.65 ₪. יובהר כי מעט אישומים כללו מספר עסקאות, ובייחוד אמורים הדברים לגבי האישום השני שכלל לא פחות מ- 330 עסקאות.
במסגרת התיק המצורף הורשעה הנאשמת בעבירות כדלקמן: באישום הראשון –גניבה (2 עבירות), הונאה בכרטיס חיוב (32 עבירות), קבלת דבר במרמה, וגניבת כרטיס חיוב. באישום השני –קבלת דבר במרמה וזיוף בכוונה לקבל דבר.
בהתאם לעובדות האישום הראשון בתיק זה, ביום 15/8/12, גנבה הנאשמת מחברתה את המפתח לבית המתלוננת, אשר היה מונח על השולחן בבית, בעת ביקור בבית המתלוננת. מאוחר יותר באותו היום התפרצה הנאשמת לבית המתלוננת באמצעות המפתח, וגנבה מתוך ארנקה של המתלוננת, 2 כרטיסי אשראי, 3 שיקים שבגבם חתימת המתלוננת, 500 דולר, 700 ₪, 100 יורו ותעודת זהות. בארבעת הימים שלאחר מכן ביצעה הנאשמת 32 עסקאות באמצעות כרטיסי האשראי, בשווי כולל של כ-10,000 ₪.
בהתאם לעובדות האישום השני הגיעה הנאשמת לצ’יינג’ ומסרה לבעל הצ’יינג’ את שלושת השיקים שגנבה מהמתלוננת, אשר על כל אחד מהם רשמה את סכום הכסף, התאריך והחתימה. תמורת השיקים (בסך כולל של 6,200 ₪) קיבלה הנאשמת מבעל הצ’יינג’ כסף במזומן בהפחתת 200 ₪ מסכום כל שיק.
המדובר בעבירות אשר קדם להן תכנון מוקדם, והן נעשו בתחכום מסוים, נוכח העובדה כי הנאשמת השתמשה במידע אליו נחשפה במסגרת עבודתה, כן במידע אליו נחשפה במסגרת עבודות השירות, כאשר ביחס לחברתה, הגניבה בוצעה באמצעות כניסה לבית באמצעות מפתח שנטלה הנאשמת אגב ביקור לגיטימי מוקדם יותר בו.
דובר בעסקאות בהיקפים קטנים יחסית בכרטיסי אשראי שונים, לרוב עשרות עד מאות שקלים חדשים לעסקה. אולם, בסופו של יום יש לבחון את הסכום הכולל שהפיקה הנאשמת מביצוע העבירות, וכאן המדובר כבר בסך של רבבות לא מעטות של שקלים חדשים. לא בכדי הגיעה הנאשמת לסכום מצטבר שכזה, שכן דובר במאות עסקאות, הרבה יותר ממספר האישומים, שכן חלק מהאישומים כללו מספר עסקאות ובייחוד אמורים הדברים באישום השני בתיק העיקרי. ברור שכמות העבירות והתועלת הכספית הכוללת הם השיקולים החשובים, בעוד סכומי כל עסקה בפני עצמה מקבלים משקל נמוך בנסיבות שכאלה.
עוד יש לתת את הדעת על כך שהנאשמת רכשה דברי ושירותי מותרות כגון הזמנת אוכל ממסעדות, ביגוד והנעלה, ביקור במספרה, נסיעות במוניות, ועוד. מכאן עולה כי הנאשמת לא פעלה מתוך מצוקה כלכלית, הרי שאם הייתה פועלת מתוך מצוקה כלכלית הייתה רוכשת מוצרי יסוד ונוסעת באוטובוס. המדובר בסיפוק צרכי הנאה, שמא אף בזבוז, ולא בסיפוק צרכי קיום.
לא בכדי הנאשמת העדיפה להתמקד בסיפוק צרכי ההנאה שלה על דרך עסקאות רבות מאד בשיעורים נמוכים יחסית לכל עסקה, מאשר עסקאות בכמות קטנה בהרבה אך בסכומים גבוהים ובמוצרים ושירותים מיוחדים בכל פעם. שכן, נראה שהדבר נעשה כדי שלא לעורר את חשדם של בעלי כרטיסי האשראי ובכך למנוע את גילוי העבירות. שכן, בעל כרטיס אשראי המבחין בסכומי עסקאות שכאלה, ועם עוסקים לא חריגים, פחות עירני לכך שנעשה שימוש זר בכרטיס האשראי שלו לעומת בעל כרטיס שהיה מבחין בסכומי עסקאות גבוהים או עם עוסקים לא שגרתיים. רושם זה מתחזק בשים לב לכך שהנאשמת פעלה באמצעות כרטיסי אשראי רבים, חלף התמקדות במספר מועט של כרטיסי אשראי.
על רקע זאת, העובדה שהנאשמת לא הסתירה את פרטיה וכתובתה כאשר הזמינה את המוצרים והשירותים נשוא חלק מהאישומים אין בה בכדי ללמד על העדר תחכום. שכן, האופן שבו פעלה כאמור נועד למנוע חשד מלכתחילה, כאשר בעלים של כל כרטיס, ולמעשה גם כל העוסק בזיהוי חריגים בחברת אשראי, רואים רק פרטים של סכומי עסקאות ושמות עוסקים, הלא נראים בעיניהם חשודים, וכך לא יידרשו לבירור מעמיק יותר של פרטי וכתובת מבצע כל עסקה.
על כל אלה יש להוסיף קו מנחה וחמור בכל העבירות, המתמצה במילה אחת וקשה- ניצול.
תחילה, ניצול לרעה של אמון המעסיק במסגרת עבודות שירות. ודוק, מי שמוכן להעסיק בעבודות שירות נותן אמון, שהינו לחלוטין לא מובן מאליו, בעבריין מורשע, אדרבא במקרה זה בעבריינית מורשעת בעבירות של הונאה. מעילה באמון שכזה עשויה לשגר תמריץ שלילי למעסיקים פוטנציאלים של מבצעי עבודות שירות. מעבר לכך, המעילה היא אף באמונו של בית המשפט המבכר שליחת עבריין מורשע לעבודות שירות חלף מאסר על דרך כליאה של ממש.
נוסף על כך, ניצול אמון של מעסיקיה בעבודה נשוא עיקר כתב האישום בתיק העיקרי, אשר אפשרו לה גישה לפרטים רגישים של לקוחות, בדגש על פרטי כרטיסי אשראי. כמובן שגם אמון הלקוחות נוצל לרעה, שהרי מי שמוסר פרטיו, ביחוד כרטיס אשראי, טלפונית או אינטרנטית, סומך על כך שפרטים אלה ישמשו אך ורק למטרת העסקה או העסקאות בהן הוא מעוניין. חשוב להדגיש שהמסחר הטלפוני והאינטרנטי, המאופיין בהעדר מגע פיזי של הלקוח עם העוסק (מגע שהיה מאפשר בקרה של פעולות האחרון על ידי הראשון), הולך ומתרחב, ובכך יתרונות רבים לחיי המסחר. מעשים כדוגמת מעשי הנאשמת נותנים תמריץ שלילי למסחר שכזה, תחילה בהיבט העוסקים, ובעיקר בהיבט הלקוחות.
הנאשמת אף ניצלה את האמון של חברתה, אשר בתום לב הכניסה אותה לביתה, כשמפתח הדירה מונח נגיש ונראה לעין, מבלי שזו העזה להעלות על דעתה שהדבר יוביל לגניבה מדירתה בדרך הפשוטה והקלה ביותר, משמע כניסה לדירה באמצעות המפתח שלה.
הנאשמת אף ניצלה את בתה, אשר הייתה קטינה במועד ביצוע העבירות, בכך שעירבה אותה בביצוע חלק מהן. הדבר מהווה שימוש לרעה בסמכות הורית ובקשר רגשי עם הבת, מה עוד שהיווה מסר מעוות בפן הערכי לבת אשר נמצאת בצעדיה העצמאיים הראשונים, בבחינת, שומו שמיים, "ממני תראי וכה תעשי". במצב זה, העובדה שהעבירות בוצעו בחלקן באמצעות אחר, היא הקטינה, הינה סיבה לחומרא ולא לקולא.
ריבוי העבירות, על רקע תקופה לא ארוכה יחסית, מביא אף למימד של אינטנסיביות, משמע סיגול הלכה למעשה של דרך עבריינית בתחום עבירות הרכוש.
אמנם חלק קטן מהעבירות היו על דרך ניסיון, אולם לא דובר בניסיון שנקטע עקב מוסר כליות שפקד את הנאשמת, אלא בשל סיבות שאינן תלויות בה, כמפורט באישומים הרלבנטים. ודוק, בכל מקרה דובר במספר עבירות די זניח יחסית לעבירות המוגמרות.
השופטת:"אני דוחה את טענת בא כוח הנאשמת כי יש לקחת בחשבון כי כספם של רוב המתלוננים הושב על ידי חברות האשראי. שכן, כך או כך, במעשיה הנאשמת גרמה לנזק כלכלי בשווי רבבות שקלים, ומה לי לעניין זה אם הניזוק היא חברת אשראי או אדם פרטי. מעבר לכך, נשיאת חברות האשראי בנזקים מעין אלו "מגולגלת" בסופו של דבר על הציבור בכללותו. על כך יש להוסיף, שבהיבט התועלת לנאשמת מהעבירות, אין רבותא לשאלה מי בסופו של דבר "תרם" בכספו לכך.
לזכות הנאשמת יש לזקוף את הודאתה המהווה לא רק נטילת אחריות אלא חסכון גדול במיוחד בזמן בית המשפט, בשים לב לזמן שהיה נדרש לבירור הראייתי אילו היתה כופרת באשמה, כמו גם מניעת הטרחת עדים לא מעטים לבית המשפט.
בד בבד, מסתבר כי עברה של הנאשמת אינו נקי כלל וכלל. הנאשמת נדונה בשנת 2004 לצו של"צ שבהמשך הופקע, מע"ת, וקנס בסך 5,000 ₪, בגין עבירות הונאה בכרטיס חיוב. בשנת 2012 הנאשמת הורשעה בהיקף נרחב יותר של עבירות גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב וקבלת דבר במרמה והוטל עליה עונש מאסר בעבודות שירות למשך 6 חודשים, במהלכו ביצעה כאמור חלק מהעבירות, וכן מאסר מותנה של 8 חודשים, חב הפעלה בענייננו, לצד קנס בסך של 10,000 ש"ח ופיצוי בשיעור כולל של כ- 55,000 ₪.
כעולה מתסקיר שירות המבחן, מהאבחון שנערך לנאשמת במסגרת המשפט הקודם עלה כי עברה טיפול פסיכולוגי פרטי בשנת 2008 במסגרתו אובחנה כסובלת מקלפטומניה. בד בבד נראה כי אבחון זה אינו רלבנטי לעבירות בהן עסקינן, ועל כן לא אוזכר בשיקולים לקביעת מתחם הענישה. שכן, לא מדובר בעבירות שבוצעו מתוך דחף בלתי נשלט כלפי כל רכוש זמין, אלא בהמשך לאשר כבר נאמר בקביעת המתחם, באופן בררני, מתוכנן, מתוחכם, והמקשה על הגילוי, מאפיינים המעידים דווקא על שליטה ברורה.
כיום הנאשמת נוטלת אחריות על מעשיה ועל הפגיעה באמון שניתן בה מצד מעסיקיה, והפגיעה בזולת. היא אף השתלבה באופן משמעותי במסגרות טיפוליות במסגרת כליאתה הנוכחית. בד בבד, קצינת המבחן התרשמה כי הנאשמת עדיין מאופיינת כמרוכזת בעיקר בעצמה, תוך תפיסה עצמית קורבנית, באופן המגביר סיכון להתנהגות בעלת אלמנטים של פיצוי עצמי אף על חשבון האחר, כאשר בכדי להפחית סיכון זה, הנאשמת זקוקה לטיפול אינטנסיבי, במסגרת בעלת גבולות ברורים ונוקשים, ורק טיפול במסגרת שב"ס, המסיח אותה מהתרכזות בעצמה, יכול לענות לכך, אגב ענישה מוחשית.
השופטת:"קשה לי לתת משקל לדברה האחרון של הנאשמת. גם במשפט הקודם הביעה חרטה והבטיחה לא לחזור למעשיה, ודבריה התבררו כשווים לקליפת השום. התמקדותה על נושא הטיפול אף היא צריכה להילקח בערבון מוגבל וזאת משתי סיבות. האחת, שכאמור הטיפול בו שהתה ערב גזר הדין הקודם התברר בדיעבד ככזה שנועד לצורך גזר הדין, שהרי הופסק לאחריו. השניה, שאף הנאשמת כשירות המבחן קושרת בין הטיפול לבין המאסר, כך שנראה שגם לה ברור שללא מאסר אין כל אפשרות לטיפול.
שליחתה של הנאשמת למאסר ממושך רלבנטית לשני שיקולים אלה, שכן מהצד האחד הצורך בהרתעתה ואחרים כמותה באמצעות הקנס פוחת, ומהצד השני יכולתה לשלם כל קנס אף היא פוחתת. כן יש להתחשב בכך שעל הנאשמת אף יוטלו פיצויים, שעל היקפם יפורט להלן. לפיכך, אטיל על הנאשמת קנס אשר נמוך באופן ניכר מכלל התועלת שהפיקה, אך עדיין בשיעור שגבוה מהקנס שהוטל במשפט הקודם, תוך פריסתו לתשלומים רבים.
השופט עמית פרייז גזר על הנאשמת מאסר בפועל בתיק זה למשך 5 שנים. בנוסף, הפעיל את המאסר מותנה בן 8 החודשים – סה"כ תרצה הנאשמת 68 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 15,000 ₪, אשר ישולם ב-15 תשלומים שווים חודשים. פיצוי לעמותת אק"ים בסך 10,000 ₪.
