"אל ערבות מואב אשר על ירדן ירחו" [במדבר ל"א 12]. ספר במדבר מסתיים באיזכור "ערבות מואב"כתחנה אחרונה של בני ישראל במדבר, על סף הארץ המובטחת. לערבות מואב נועד התפקיד של הכנת העם לכיבוש הארץ. כאן הם חנו והיוו "תפאורה" לפרשת בלעם – קללות שהפכו לברכות . "מה טובט אהליך יעקב".

מכאן יצאו לנקמת ה’ במדין ולכאן הובא השלל. במקום זה עלה משה על הר נבו , ובני ישראל ביכו את מותו במשך 30 יום. בערבות מואב התרחש הכשל המוסרי "… ויחל העם לזנות אל בנות מואב" [כ"ה 1-9]. כאן מנחיל משה לבני ישראל את מצוות הארץ ואת סידרי ההתנחלות. ערבות מואב היו "המסננת" האחרונה לפני הכניסה לארץ ישראל.

מלכתחילה אמורה היתה קדש ברנע לשמש כשער העלייה לארץ ישראל. משחטאו, נדחתה הכניסה ב-39 שנים, וערבות מואב הפכו לנקודת הזינוק לכיוון הארץ. [פרשה ארץ ישראלית, כהן שמואל].