מה דינו של מי שניצל את אמונן של נשים צעירות, צילם אותן במצבים אינטימיים ללא ידיעתן ואף יצר תמונות פיקטיביות בהן הן נחזות להראות באופן פרובוקטיבי וחושפני והפיץ את התכנים המיניים בכל רחבי האינטרנט תוך שהוא חושף את זהותן המלאה של המתלוננות ואף מקשר את התכנים לעמודי הפייסבוק האישיים שלהן? זו השאלה המרכזית שנדרשה להכרעה בגזר דין זה.
עסקינן במקרה חמור של פגיעה בפרטיות ולשון הרע באמצעות האינטרנט. פגיעה בשמו הטוב של אדם היא לעולם בעלת תוצאות קשות. ברם, פגיעה בשמו הטוב של אדם על ידי העלאת פרסומים אל המרחב האינטרנטי טומנת בחובה פגיעה משמעותית וקשה עוד יותר נוכח היקף החשיפה ומשכה. במקרה דנן, הנאשם לא הסתפק רק בהעלאת התכנים הפוגענים לאתרי האינטרנט השונים, אלא פעל כדי לקשר בין התכנים לזהותן האמיתית של המתלוננות, תוך שהוא מוודא כי כל מי שנמצא במעגל החברתי והמשפחתי הקרוב אליהן ייחשף לתכנים הקשים. מתוך האמון שרכשו לו המתלוננות, שלא העלו על דעתן כי מקור הפגיעה עלול להיות הנאשם, ונוכח המצוקה הגדולה וחוסר האונים שלהן, אף פנו אליו לעזרה. ברם, לא פניותיהן, לא חקירות המשטרה ואף לא החלטת בית המשפט הרתיעו את הנאשם מלשוב ולרמוס ברגל גסה את חייהן, את פרטיותן ואת שמן הטוב של המתלוננות שכל חטאן היה כי סמכו עליו והכניסו אותו אל תוך חייהן.
כתב האישום מתאר אחד עשר מקרים, אשר בוצעו כלפי ארבע מתלוננות שונות על פני תקופה של מספר שנים.
הנאשם יצר תמונות פיקטיביות של המתלוננת י.ש וד.ש תוך שימוש בתמונות שלהן היתה לו גישה, והתאמתן המלאה לתמונות פורנוגרפיות תוך שימוש באמצעים טכניים ושימוש בתוכנות עריכה. אין ספק כי למעשיו של הנאשם קדמו תכנון מוקדם ושיטתי והם נעשו מתוך מחשבה ולא כמעשה ספונטני. מעשיו של הנאשם בוצעו לאורך שלוש שנים, במהלכן אף נחקר במשטרה, ברם הנאשם לא רק שלא נמלך בדעתו אלא המשיך במעשיו.
הנזק שנגרם מביצוע העבירה; על הנזק הרב שנגרם למתלוננות ניתן ללמוד מהצהרות נפגעות העבירה שהוגשו וכן מעדויות שנמסרו מפיהן. מעשיו של הנאשם גרמו למתלוננות להשפלה, פגעו בכבודן, בפרטיותן ובצנעת חייהן. תחושות ההשפלה, הבושה, הפחד וחוסר האמון רודפות אותן עד היום. הן נאלצות להתמודד עם שאלות, מבטים, רמזים והערות מבזות על לא עוול בכפן. הן נאלצות לחיות בפחד מתמיד שמא מכר או קרוב משפחה ייחשף לתכנים הקשים שהופצו. פחד זה, לא יחלוף עוד זמן רב נוכח העובדה שמרגע שהופצו הדברים ברחבי האינטרנט קיים קושי רב להסירם. גם היום, שלוש שנים ויותר לאחר המעשים סובלת י.ש מפניות בעקבות הפרסומים.
י.ב ניתקה עצמה מכל מה שמוכר לה, כולל משפחתה המורחבת נוכח חשיפת הסרטון לעיני אחיינה הצעיר, החלה לאכול ללא שליטה ולבסוף נאלצה לעבור ניתוח לקיצור קיבה, סובלת מדיכאון וחרדה, ואף חלפו בראשה מחשבות אובדניות. אינה סומכת יותר על איש. היום היא נתמכת על ידי אגף השיקום של הביטוח הלאומי.
י.ש הושפלה במקום עבודתה מול עמיתיה לעבודה ומנהליה, מתקשה לנהל מערכות יחסים זוגיות וחייה בחשש מתמיד מפגיעות עתידיות.
ד.ש אשר היתה קטינה כבת 17, תלמידת כיתה י"א בעת ביצוע המעשים, חדלה מלהגיע לבית הספר, הסתגרה מהסביבה ולא ניגשה לבחינות הבגרות. א.א עדיין נושאת עימה את תחושת האשמה על שלא אפשרה לרשויות האכיפה למצות את הדין עם הנאשם ובכך אפשרה לו לפגוע באחרות. הנזקים המתוארים על ידי המתלוננות הינם נזקים מתמשכים ומשמעותיים נוכח טיבו של העולם הטכנולוגי בו אנו חיים כיום ונוכח "נצחיות" המידע המועלה לרשת האינטרנט.
הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; בפני שירות המבחן טען הנאשם כי החל לבצע את המעשים בתקופה משברית בחייו, וכי מעשיו חזרו על עצמם במצבים בהם חש תחושות של לחץ וחרדה ודחף בלתי נשלט לפרסם ולהעלות תמונות פורנוגרפיות של בנות זוגו לשעבר. לאחר מעשיו חש תחושה של שחרור והקלה, אולם זמן קצר לאחר מכן חש תחושה של אשמה, מלווה בחרדה ושוב חש צורך להפיג תחושות אלו באמצעות מעשיו הפוגעניים. בנוסף תיאר התעוררות מינית שהובילה לסיפוק מיני בעת שפרסם סרטון בו בת זוגו מקיימת עמו יחסים מין וירטואליים. הסביר זאת על רק תחושת הנאה מהידיעה כי גברים אחרים צופים בה.
הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע עבירה; אין ספק כי מעשיו של הנאשם נעשו על רקע ניצול לרעה של יחסיו עם המתלוננות. המתלוננות כולן, היו במידה זו או אחרת חלק מחייו של הנאשם. כולן סמכו עליו וראו בו חבר. מתוקף האמון שרכשו לו המתלוננות היתה לנאשם גישה אל חייהן האינטימיים. הנאשם ניצל את יחסיו עם המתלוננות י.ב וא.א באופן מחפיר, צילם אותן בחשאי במצבים אינטימיים ללא ידעתן ועשה בצילומים אלו שימוש כאמור. בהקשר זה יש להדגיש כי ד.ש, לא היתה בת זוגו מעולם, אלא אחותה הקטנה של י.ש (אשר היתה בת זוגו תקופה ארוכה). מתוקף יחסיו של הנאשם עם י.ש היתה לו גישה לחייה של ד.ש, בהיותה קטינה, אשר ראתה בו דמות קרובה.
פיצוי בסך 80,000 ₪ אשר יחולק בין המתלוננות באופן הבא:
י.ב – 35,000 ₪.
י.ש – 20,000 ₪.
ד.ש – 20,000 ₪.
א.א – 5,000 ₪.
